[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ברוש כהן
/
תודה

"ריקנות זה משהו שחודר לתוך הלב שלך ומחלחל עמוק עמוק לתוך
הנשמה שלך. תזהרי ממנה. אני מכירה מישהו שהריקנות כל כך נכנסה
בו ובסוף הוא פגע בעצמו" היא אמרה לי, שוקלת כל מילה.
"כן אני יודעת", עניתי מהנהנת בהסכמה.
"אני מפחדת שזה מה שקורה לך עכשיו, את יודעת, עם כל מה שקרה לך
עכשיו. כל המקרים שהיו"
"זה בסדר. אני לא אחתוך ורידים אם זה מה שאת רומזת"
"לא רומזת"
"אוי נו באמת" אמרתי בגיחוך "מאז מה שקרה כולם מנסים לעטוף
אותי במשי, שחס וחלילה אני לא אתאבד להם פתאום. יופי שנזכרתם
עכשיו להתיחס אלי. איפה כולם היו בכל הזמן הזה?, לפני שזה הגיע
למה שזה הגיע. זה לא שעשיתי את זה ככה, פתאום. זה הנסיבות. זה
הם. הם שלא היו שם. וזה מאוד נחמד שפתאום אבא שלי נזכר בכלל
שיש לו עוד בת"
"תראי, אני מכירה אותך רק 3 חודשים, ואני לא היחידה שאת צריכה
לפנות אליה. את צריכה לשתף יותר אנשים סביבך"
"וואלה" אמרתי בציניות
"וואלה"
"את לא מבינה אותי. את פשוט לא מבינה"
"את תסבירי לי. אני מנסה להבין אותך"
"זה לא מספיק מה שאמרתי לך?. לא מספיק כל השיחות שהיו לנו,
שעות על גבי שעות?!. את באמת עדיין לא יכולה לנסות להכנס לראש
שלי"
"מצטערת. אני חושבת שזו עדיין לא סיבה לפגוע בעצמך ככה" היא
אמרה בקרירות.
"את רוצה שאני אתחיל לספר לך את סיפורי חיי? לא סיפרתי
מספיק?"
"אני מוכנה תמיד לשמוע עוד"
"די! נמאס לי, אוקי?!. לא בא לי יותר לספר עוד!. כי אחרי זה מה
יצא מזה?, אני לא הולכת לראות אותך יותר בחיים שלי!. זהו"
צעקתי.
"את לא חייבת לספר לי" אמרה באדישות מעצבנת, מן טון שמנסה
להפעיל לחץ פסיכולוגי.
"יוו... אני שונאת אותך" צעקתי ובכיתי.
"אני חושבת שאת משתמשת במילה חזקה מדי" ממשיכה לדבר במן שלווה
מעצבנת, מתעלמת לגמרי ממה שאמרתי.
המשכתי לבכות.
"אני עדיין חושבת שאת צריכה עזרה מקצועית"
"לכי להזדיין. את וכולם!. בסדר?"
"את ממשיכה להגיב בקיצוניות" היא ממשיכה בדיבור הרך שלה.
"כי אני אדם קיצוני. טוב לך?. מי את שתבואי פתאום ותגידי לי
שאני צריכה עזרה ושאני צריכה להשתנות, מי?. את מכירה אותי 3
חודשים, גם בקושי" המשכתי לצרוח עליה.
"את לא חייבת להמשיך איתי את השיחה הזאת עכשיו. אני רק רוצה
להגיד לך שכל האנשים סביבך רוצים רק בטובתך. חבל שאת לא רואה
את זה"
"זה בולשיט. אם הם כל כך דואגים לי, הם היו כבר ממזמן עושים
משהו בשבילי".
"טוב. חבל שאת לא רואה את זה. כרגע את ממשיכה לפגוע בעצמך".
"טוב" אמרתי בעצבנות
"את רוצה להמשיך את השיחה?"
"לא!" עניתי בהחלטיות.
"אוקי. אם תרצי לדבר אני תמיד פה. וגם כולם. להתראות"
ניתקתי בלי להגיד "ביי".






לאחר כמה שנים

"הלו?" הגיע הקול מהצד השני
"היי. אפשר לקבל בבקשה את מיכל?"
"לא. מי זה?" שאל אותי קול עצבני
"היי אני הריס. מיכל הדריכה אותי לפני כמה שנים"
"אה הא. מה את רוצה ממנה?" הקול העצבני המשיך לחקור
"אני רוצה לדבר איתה. זה חשוב"
"זו קצת בעיה. מיכל נפטרה לפני שנה מסרטן"
"מה?!" קראתי בשאגה
"כן. ילדה, אני מאוד מצטערת אבל אני עסוקה נורא"
"סליחה. פשוט ששנים אני כבר מתכננת את השיחה הזו איתה ו..."
דמעות החלו לזלוג לי מהעיניים.
"אני מתנצלת. אני מוכרחה להמשיך בעיסוקיי. פעם אחרת, הא?"
"כן כן, סליחה גבירתי. רק שתדעי שזאת האישה שלה אני חייבת את
חיי"
"אני שמחה שאהבת את הבת שלי אבל..." היא ניסתה לסיים את השיחה
"טוב. סליחה גבירתי. יום טוב. סליחה על ההפרעה"
"להתראות".

עד היום אני לא מסוגלת לסלוח לעצמי על שלא הספקתי להגיד לה
תודה.
תודה מיכל.
תודה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
life's too
short to smoke
cheap pot


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/6/07 23:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ברוש כהן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה