הרכבת כבר נסעה
היא הייתה פה רק לדקה,
פיספסת -
לא נורא -
את המבט יש לשאת קדימה -
בתקווה,

אבל אולי זה נורא להפסיד את הרכבת הדוהרת,
היא כל הזמן שורקת כאילו מתואמת,
על ידי איזו יד מכוונת,

הרכבת נסעה הודיעה לי אחד
בחיוך מתוסכל, עצוב , חצי מיואש -
"הבאה תהיה עוד מעט",  
בינתיים,
אפשר להמתין בצד,

אז אני מסתובב מחפש מקום,
שיתן מנוחה שלווה מהיום,
הרכבת דוהרת בשריקות חזקות מסמנת,
את מיקומה על פני היבשת,

כעבור שעה אני חוזר,
רואה פקעת אנשים מצטופפים עצבניים,
"מה קורה"?
אני שואל בתמיהה,
"הרכבת מתעכבת"
עונה אותו אחד מהפעם שעברה,
"ככה זה כשמפספסים את מה שכבר היה..."