מספר הערות:
1) הכתוב כאן נכתב במקור בפורטוגזית, ותורגם ע"י נזירה
פרנציסקאנית.  מכיוון שכך, חלקים מהסיפור עשויים להיקרא כלא
הגיוניים, לא עקביים ולא קאשסה, ולמרות שכך, החלטתי להביא את
הדברים כמות שהם, שכן, יש דברים רבים שאפשר לעשות בפורטוגזית
אבל לא בשפות אחרות.  [גאו פאוטה, המתרגמת]
2) זמן ומקום: ברזיל, טיסה 334 מפאראצ'י למאנאוש, חברת תעופה
פנטנל, מטוס נוסעים מסוג אירבוס A319 המכיל 132 נוסעים ואנשי
צוות.
3) א) בפאראצ'י אין שדה תעופה, מלבד מנחת מסוקים.
   ב) חברת פנטנל לא מגיעה למאנאוש.
4) בסוף, כולם מתים.

"מדבר הקפיטן, סליחה על ההפרעה למנוחתכם.  נראה לי שאיבדנו
(את) מנוע מספר 3, נא לא להיכנס לפאניקה"

אני לא סובל דברים שלא עובדים... חייב לנסות לתקן אותם מייד.
כפתור הווליום של ה MP3 שלי תקוע על מצב "מקסימום עוצמה" כבר
כמה ימים ואפילו שהמוסיקה נעימה לי, זה חזק  מדי באוזניים.
קניתי בפאראצ'י דיסקים של אליס רגינה [אליס רז'ינה, ג.פ.]
ועכשיו, בטיסה, יש זמן להקשיב להם.  תמיד כשקונים דברים במבצע
- איכשהו, בסוף, הם לא עובדים כמו שצריך - יותר מדי ווליום.

ולריה, שיושבת לידי, היא צלמת מולטית. הייתה לה תערוכה לא מזמן
בריו ג'י ז'נרו [ריו דה ז'אנרו, ג.פ.] ואני מבחין שהיא
הופכת להיות לבנה, אולי זה האקרז'ה שאכלה. אני, בכל מקרה,
הזמנתי פיז'ואדה - לא הצלחתי להתרגל לטיגון בשמן דנדה.
אני מביט מבעד לחלון ורואה עשן עולה מהמנוע שנמצא ממש מתחת
לכנף ימין - זה לא יכול להיות סימן טוב, אבל בטח המצב בשליטה -
אפשר לחזור לאליס ששרה עכשיו את טריסצ'ה שאפשר לומר את זה גם
טרישצ'י או טריסטי או טרישטי - כל אחד מאלו מבטא אולי עצב מסוג
שונה... כמה מילים כבר צריך ל"עצב"?  העשן ממשיך להיתמר
מהמנוע, זה נראה לא טוב, אבל בוודאי תיכנס מייד לפעולה מערכת
כיבוי החירום האוטומטית שקראתי עליה בעלון לפני שהמראנו. ולריה
טופחת על כתפי ולוחשת בשקט בקול מפתה: "סינטו מה טונטו"
["יש לי סחרחורת", ג.פ.].  אני עונה: "נאו' טים אגו'ה
קינטי" ["אין מים חמים", ג.פ.] ומכלה את הידע שלי
בפורטוגזית בהינף משפט אחד. ולריה מסתכלת עלי במבט של אדם
שעומד להקיא ואני מרגיש שהמטוס נופל לתוך כיס אוויר. אולי זה
קשור.
[מוזר שהמחבר מבין מה עיסוקה של ולריה, או מה אמרה לו, למרות
ש(הוא) טוען שאינו דובר פורטוגזית. ג.פ.]

"כאן שוב הקפיטן.  מנוע מספר 3 נשרף לגמרי, ויצא מכלל פעולה.
אין מה לדאוג - יש עוד שלושה מנועים שפועלים מצוין."

המטוס מרגיש לי כאילו הוא נוטה קצת שמאלה, אולי טעות בניווט -
זה לא משהו שצריך לגרום לי להפסיק את המוסיקה. ולריה מדברת
עכשיו עם הנוסע שיושב מאחוריה בתנועות ידיים סוערות והוא קם
מהמקום. אולי היא רוצה להראות לו את הצילומים הנפלאים שלה -
אני כבר ראיתי קודם. נשאר רק לעצום עיניים ולהקפיץ למוח את
ולריה ואותי שוכבים על ערסל בבאהיה. היא שותה קפיריניה עם
שמשיה ורודה ואני דבוק לוויסקי סוואר שלי - לא מחליף. "חם לי"
היא אומרת ופושטת את החזייה שבמילא לא הסתירה כלום. מניחה את
הקפיריניה על השולחן לידה ונצמדת אלי בחושניות חתלתולית.
[במקור, קיים עכשיו תיאור גרפי מאוד של האירועים בערסל
שהושמט בשל מחסור באוצר מילים תואם בעברית. ג.פ.]

אני מסיר את האוזניות... יש המולה במטוס. אנשים מדברים וצועקים
ונראה שהם מוטרדים ממשהו.  אני מקווה שלא שכחו את עגלת
הדיוטי-פרי בפאראצ'י, כמו שקרה בטיסה הקודמת. אזלו לי הסיגריות
וחבל לקנות במאנאוש סיגריות תוצרת חוץ שעולות כפול. ולריה קמה
עכשיו והולכת בנמרצות לכיוון תא הטייס... הליכה מתרפקת יש לה.
גם כשהיא נסערת, היא סקסית כל כך. אולי יהיה לנו מזל ונאלץ
לנחות נחיתת אונס על אי בודד ורק שנינו נשרוד. "זה יכול להיות
נחמד, אבל לא ריאלי." אני חושב לעצמי... "במילא עוד שעה מגיעים
וולריה תישאר זיכרון דק וחלול"
משהו קורה במטוס, אין ספק. נורות האזהרה של חגורות הבטיחות
נדלקות, אני מוריד את האוזניות והקברניט אומר: "שלום שוב, כאן
הקפיטן מדבר..."  איזו שפה נהדרת יש להם, גם כשיש משהו בעייתי
לומר, זה נשמע לי כמו משפט שאומרים ליפיפייה שפגשת בפעם
הראשונה. "אני מצטער מאוד, אבל נראה לי שגם מנוע מספר 1 - הלך
קפוט. נא להישאר רגועים."
[אני משתדלת לא להתערב, אבל בכל זאת, אני חייבת להעיר כאן:
כאמור, המחבר טוען שאינו דובר פורטוגזית, כיצד ידע מה אמר
הקברניט?  ג.פ.]

כנראה שזה הומור כזה של טייסים ברזילאים. מה זאת אומרת "גם
מנוע מספר 1 הלך???". מתי הלך עוד מנוע? לאיפה הוא הלך? וכמה
מנועים יש למטוס הזה בכלל? בטח זו איזו בדיחה פנימית, אבל לא
נראה לי שמישהו צוחק - כולם די מבוהלים. גם האיש השמן שיושב
לצידנו מתחיל להזיע עכשיו וכשאנשים שמנים מזיעים - זה לא סימן
טוב.
ולריה חוזרת... אני מקווה שהיא עזרה להם למצוא את העגלה של
הדיוטי-פרי.
מחזיר את האוזניות: אליס שרה בדואט על ה"מים של מרץ" עם טום
ג'ובין ואני נזכר שעל הדיסק היה רשום שהוא הוקלט ב 1990, וזה
היה לי מוזר, בהתחשב שאליס מתה ב 1982, אבל אני מהמהם לי את
המילים בכל זאת: "והגשם יבוא וישטוף כל כאב זה המתח שתם זו
שמחה שבלב".
[כאן, הייתה לי דילמה ממשית, האם לתרגם את המילים המקוריות
של אנטוניו קרלוס ג'ובים שאינן מספרות סיפור, אלא פורשות אוסף
של דימויים ותמונות, או להביא את הגרסה המתורגמת של עלי מוהר
ומיקה קרני ששרה. בחרתי באפשרות השנייה.  ג.פ.]

המטוס מנמיך בחדות, נופל. עכשיו אנחנו בתוך העננים... הצוואר
הורג אותי כבר כמה ימים. כנראה שלא ישנתי טוב, או שהכרית הייתה
קשה מדי... אולי זה מזג האוויר שמשתנה כאן בלי אזהרה - רגע אחד
קיץ לח ודביק ולפתע גשם טרופי בכמויות שלא נתפסות. לעומת
הטיגון בשמן - לזה, דווקא התרגלתי. שינוי פתאומי כבר לא מעצבן
אותי - אחרי חצי שנה כאן, כמעט שום-דבר לא מעצבן אותי ואם שכחו
את הדיוטי-פרי בפאראצ'י - שיהיה.

השמן לצידנו התעלף. עצם עיניים, השמיט ראש ופשוט התעלף. אלמלא
חגורת הבטיחות שהצמידה אותו לכיסא בוודאי היה נופל למעבר וחוסם
את האפשרות להגיע עם הדיוטי-פרי. שלוש דיילות רצות אליו: אחת
עם כוס מים ושנייה, עם עקבים דקים שקוראים להם סטילטו, מסתכלת
על השמן וניגשת לדווח לקפיטן בטלפון הפנימי. השלישית, שנראית
די רגועה, מדברת לנוסעים ומספרת להם (כנראה) שעגלת הדיוטי-פרי
נמצאה ואין מה לדאוג - מייד יוגשו סנדוויצ'ים קטנים עם ביצה
ועגבנייה, או פרוסות סלמון עם צלפים ופטרוזיליה. הנוסעים נראים
מודאגים והמנוע ממשיך לעשן... אנחנו כבר עמוק בתוך העננים וקשה
להבחין עכשיו בינם לבין העשן. ריח חריף מתאבך בחלל המטוס -
ולריה מסבירה לי שאין מה לדאוג ושהטייס משחרר חמצן לתא
הנוסעים, כדי להעלות את לחץ האוויר. אני אוהב איך שהיא אומרת
"אוקסיג'יון"... השפתיים שלה נעות בהילוך איטי ואני מהנהן
בהבנה.
[לפעמים, כמו במקרה שכאן, אני לא יכולה להבין בני אדם
ובמיוחד גברים.  אני יודעת בדיוק מה עובר לו עכשיו בראש -
השפתיים של ולריה, כן??? הוא מנותק ממה שקורה מסביב, שקוע בתוך
העולם שלו ואין לו שום רגישות למצוקת הנוסעים מסביבו.  אם
הייתה לו קצת תושייה (ואמונה), היה יכול אולי להרגיע את
הנוסעים, או אפילו להתפלל, אבל הוא מעדיף להתעלם לחלוטין
מהסיטואציה שהוא נמצא בה.  לדעתי - הוא פלגמט, אבל מה אני
מבינה? אני רק המתרגמת.  ג.פ.]

הריח במטוס מתחיל להיות מטריד. חמצן או מימן, אני לא יודע מה
הם בדיוק שיחררו, אבל לי זה מזכיר יותר את ריח הקרבורטור של
הג'אסטי המקרטעת שמכרתי לפני חמש שנים. כמה נוסעים ממש נראים
מבוהלים ומדברים בצעקות... יש כמה שעוצמים עיניים ומתפללים.
מעניין מה יש עכשיו מתחת לעננים הכבדים - ג'ונגל? הרים? ביצות?
אולי אם ינמיך עוד קצת נוכל לראות טוב יותר... העננים מאוד
סמיכים והמטוס ממשיך לצלול במהירות.
על המפית שמכסה את גב המושב שלפני מוטבע "פנטנל" בכחול ומצד
ימין של השם, שני חיצים: חץ כחול וחץ אדום.  אני זוכר שבמדריך
לדרום אמריקה, היה כתוב שהפנטנל הוא אזור הביצות הגדול בעולם
וחלקו נמצא בכלל בבוליביה ובפרגוואי.  אמנם החלק הגדול נמצא
במאטו גרוסו ובמאטו גרוסו דו-סול שקיבלה עצמאות ב 1977, כשאליס
עוד הייתה בחיים והסניפה כמויות של קוקאין, אבל נראה לי משונה
לקרוא לחברת תעופה על שם משהו שלא שייך לך. אם, אצלנו במקום
"אל-על" היו קוראים לחברת התעופה "ים המוות" - מייד זה היה
הופך לעניין פוליטי: הירדנים היו טוענים לבעלות על חצי מהשם
ואצלנו היו כותבים על זה מאמרי מערכת ארוכים ומגוללים את
ההיסטוריה של משה, המרגלים, יריחו ורחב הזונה ובסופו של עניין,
היו מתפשרים בדיון מיוחד באו"ם-שמום: הם ייקחו את ה"ים" ואנחנו
- את ה"מוות" או להיפך. אני חושב לעצמי, כמה זמן כבר לא קראתי
עיתון בעברית, או שמעתי חדשות וכמה זה כבר לא מעניין אותי,
במיוחד עכשיו כשהסיכוי לנחיתת אונס גדול כל כך, וולריה קרובה
מתמיד, מנסה להתקרב עד כמה שמאפשרת לה חגורת הבטיחות.

דינג-דונג. "כאן אלפונס - הקפיטן.  בוודאי שמתם לב שאנחנו
צוללים במהירות והמטוס נראה כאילו אין עליו שליטה. אין מה
לדאוג בינתיים, בחוברת ההוראות של המטוס כתוב בפירוש (בעמוד
192) שאפשר להסתדר גם עם מנוע אחד וזה (באמת) מה ש(אנחנו)
עושים. מנוע מספר 2, כבר לא פעיל ואנחנו מסתדרים יפה מאוד עם
מנוע מספר ארבע בלבד.  בעוד כמה דקות יתחילו הדיילות למכור
(את) מוצרי (ה)דיוטי-פרי לנוחיות (ה)נוסעים."

"ישששש!!!" אני מסנן לעצמי... "לא צריך לקנות סיגריות במחיר
מופקע במאנאוש!!".  ולריה מוציאה מצלמה מהתיק ומרכיבה עליה
עדשה ארוכה בחצי סיבוב. אני שומע את הקליק ויודע שהתמונות
שתצלם עכשיו יופיעו במגזינים ובתערוכות בכל העולם, סוף-סוף
תזכה בתהילת עולם, היא תרוויח המון כסף מהצילומים שתמכור ונוכל
לגור בבאהיה כמה שנרצה, לשתות קפרינייה מבוקר ועד ערב ולעשות
אהבה חמש פעמים ביום.
[אני לא מוכנה להיות אובייקטיבית יותר. זה כבר עובר כל גבול.
אמנם אני "רק" מתרגמת (גם את זה אני עושה בהתנדבות, מאחר
ומצאתי צרור דפים בין השברים של המטוס ונראה לי שהיה נכון
להפיץ את מה שכתב המסכן הזה, אלוהים ירחם על נשמתו התועה,
כזיכרון לנשמתו), אבל בשם מריה והקדושים, איך אפשר לעבור על מה
שקורה כאן לסדר היום? קודם כל, הוא טוען שהוא לא דובר את השפה,
אבל הדפים האלו כתובים יפה מאוד בפורטוגזית. זה לא הגיוני, אבל
אני אישה מאמינה ויכול להיות שקרה כאן נס. עניין השפה לא חשוב
כמו העניין שמטריד יותר: האיש המסכן, צולל בתוך מטוס לעבר
ג'ונגל סמיך. אם יהיה לו מזל ויישאר בחיים מההתרסקות הנוראית
שבוודאי תגרום למותם של רוב הנוסעים, הרי ייקח לכוחות ההצלה
מספר ימים להגיע אליהם. בימים האלו הוא יצטרך לשרוד בלי אוכל
ובלי מים ולהלחם בחיות טורפות - לדאוג אולי לפצועים המדממים
מסביב או במקרה הגרוע יותר - להישאר פצוע ולהתחנן שיביאו לו
מים ויחבשו את פצעיו. עם כל זאת, הוא דבק במוסיקה שלו
ובפנטזיות חסרות שחר על ולריה... האם זה מה שקורה לאנשים שאין
בהם אמונה?  חבל.  ג.פ.]

יצאנו מתחת לעננים הסמיכים - ג'ונגל. לא טוב. ולריה אוחזת לי
את היד חזק ושפתיה נעות במהירות, כנראה בתפילה חסרת מילים ורק
המילים "סניור" ו "אמן" סוגרות משפט מדי פעם. אם הייתי זוכר את
הנוסח המלא של "שמע ישראל", הייתי מצטרף אליה בדואט אזוטרי,
אבל אני לא ממש זוכר את כל המילים וגם נראה לי שאין טעם, כי
מיד הקפיטן יניע מחדש את כל שלושת המנועים שאבדו, עגלת
הדיוטי-פרי תתחיל לעבור בין הנוסעים, השמן שהתעלף יתעורר
וולריה תתיר את חגורת הבטיחות, תשים את ראשה על כתפי ותאמר:
"וואו... זה היה מפחיד הקטע הזה, אה?". בכל מקרה, אני מנסה
להיזכר... איך זה הולך? "שמע ישראל, על במותיך חלל??" לא נראה
לי... אולי "שמע ישראל, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם...?" גם
לא נשמע טוב.  רגע... רגע.. להתרכז... יש לי את זה... שניה...
הנה: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" - לומר שלוש פעמים ואחרי
זה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" רק בלהניע את השפתיים,
בלי לדבר - רק ביום כיפור אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו...".
איזה פסוק יפה... אין בו שלילה של אלוהים אחרים, אלא פשוט
אומרים "יש כמה סוגים של אלוהים, אבל שלנו - הוא הכי מוצלח".
כדאי ללמד את ולריה לומר "שמע ישראל" - יש סיכוי שהיא בת
לאנוסים ודם יהודי זורם אצלה.

מסכות החמצן נופלות בכל המטוס, מנורות מתחילות לזמזם
במונוטוניות דיס-הרמונית ואליס שרה על חללית סובייטית-לוניק 9.
האדמה עכשיו ברורה מאוד והג'ונגל מתקרב אלי במהירות, הקפיטן
ממליץ לחבוש את מסכות החמצן ועגלת הדיוטי-פרי לא נראית
באופק... זו  שקודם נעלה את הסטילטו יושבת עכשיו, יחפה, כרוכה
לכורסא במחלקת תיירים ומדברת עם מריה הקדושה. טיסה 334
מפאראצ'י למאנאוש.  אחחח... הצוואר השתחרר קצת וזה מרגיש
חופשי, ולריה נצמדת אלי חזק, אליס ותום בדואט נוסף - חייב
להחזיר עכשיו את בלוק הכתיבה לכיס המושב ולהרים את המגש.

[היה בן אדם מסודר, כל הדפים מסודרים יפה בתוך ניילון ולא
חסר כלום.  ניסיתי לאתר את נגן ה-MP3 בין השברים,  אך ללא
הצלחה.  גיליתי גם שלמטוס אירבוס A319 יש רק שני מנועים, אבל
מה זה כבר חשוב?? שיהיה זכרו ברוך והלוואי שהאב הקדוש ישמור על
נשמתו החצויה, אמן.  ג.פ., המתרגמת.]