...וליל הסדר מתקרב
אבא מכין את צמד זוזיו,
החתול את ציפורניו,
הכלב את מלתעותיו,
המקל את חבטותיו,
האש את בעירתה,
המים את שטפונם,
השור את פיו,
השוחט את חלפו,
המלאך הרע את סכינו,
והקדוש את חרבו.
כולם מוכנים היטב
כימים ימימה, כימים ימימה...
כולם מצפים, כולם כמהים
לגדי הקטן
כדי לחזור שוב, בהנאה,
על שלשלת האימה והנקמה...

והגדי החליט,
פעם ראשונה
מזה מאות שנים ושנה,
לומר לא!
הוא לא יימכר, ולא ייאכל!

זה וודאי יגרום למהומה
לאי-סדר רב, בליל הסדר.
ופתאום לא יהיה שימוש
בכל הכלים והאביזרים
כדי להמשיך שלשלת של אימה...

הכל בגלל החלטה של גדי קטן,
גדי פשוט שהבין
שאם מעיזים לא להיכנע,
לא להרכין ראש,
אפשר לעצור אימה...

ותגידו: זה חלום באספמיה
ובכלל מה יהיה על הסדר
ומה יקרה לשירה?

לא, זה לא חלום
זה אפשרי
אם כל גדי קטן, באיש ובאישה,
במשפחה, בקהילה, במדינה
גם בתבל כולה
"לא אלימות", יגיד,
וראש יישא
ולא ייכנע.

אז סדר אמיתי יהיה
מלא שירה, ספוגה
בתקווה ובשמחה;
וגם הקדוש ברוך יהיה
רב חסד ואמת
באמת.