הנשמה אומנם חיה ושלמה
אך הנפש מזמן איננה הומיה;
צלילי הנשמה כבר אינם רוטטים
במסלולי כמיהה נמתחים,
המרחב אינו מוצף בנגוהות
והאהבה איננה גולשת באשדות.
הנשמה אומנם חיה ושלמה
אך הנפש מזמן איננה הומיה;
היכן הימים שהיינו משתכרים
מעסיס תשוקה ששפעה לרקיעים?
היכן גני הפרחים
אשר ריחם חדר לסרעפים?
הנשמה אומנם חיה ושלמה
אך הנפש מזמן איננה הומיה;
נעלמה הכמיהה לצוף בשחקים,
לפרוש כנפיים ולהתרומם לגבהים -
מזינים הנפש רק בתקווה לבאות
שאולי נמצאת אחר אופק זוהר-צחצחות;
בינתיים הכל רק בדמיון
ולא ניתן לחוש ולראות...
31/03/07
|
