[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יושבת עם הספר ביד,
ולא מבינה למה בעצם הפסקתי את כל העיסוקים שלי בשביל לקרוא
אולי בשביל לחפות על הדמעות.
יושבת ובוכה וקוראת ובכלל לא מבינה איך אני מסוגלת גם לבכות,
גם להתרכז בספר ותוך כדי לחשוב על מליון דברים אחרים
הדמעות של הייאוש מתערבבות עם דמעות ההזדהות, איזה ספר מדהים.
לא פלא שהוא תירוץ לבכות מאחוריו
מצד אחד כל משפט בספר מוביל אותי לחשוב על שד אחר שרובץ עלי,
ומצד שני אני בולעת את המילים כאילו הן הדבר היחיד שהמוח שלי
עוסק בו כעת. רבת פעלים שכמוני...
לפתע, בלי שהכנתי את עצמי אפילו, סגרתי את הספר.
מספיק לקרוא לעכשיו.
אולי כי הבנתי שזה לא הזמן המתאים ויש לי הרבה מה לעשות,
ואולי כי זה אני לבד, אז אין מה לחפש תירוץ לדמעות.


למה, אפילו בספרים עם עלילה שלילית בסוף הכל טוב?
לא אמרתי שהסוף טוב...
זה פשוט מסתדר איך שהוא
בחיים העמוד האחרון הוא יומך האחרון,
אצלהם, בספר, הקונפליקט לפעמים נקטע.
אולי כי לסופר לא היה סוף טוב,
אולי כי הוא לא רצה לסיים את הספר בסוף רע,
ואולי כי הוא נהנה לחשוב שרק בסיפורים אפשר לקטוע בעיות ע"י
קטיעה של רצף כתיבה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לדעתי מי שבאמת
עומד מאחורי
המצאת המחשב
האישי הם יצרניי
הטבק.




שאול מהמוסד
מפיץ שמועה תוך
כדיי שיעול
חמור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/6/07 23:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דפנה דלת

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה