"אוף אין לי כוח לכל השטויות האלה"
"מה את אומרת? אל תהיי מעפנה אחותי, תכף אנחנו יוצאות!"
"לאן הפעם?"
"נו לפאב הזה נו איך קוראים לו....?"
"טוב מה זה משנה כולם אותו דבר: D-BAR, B-DAR וואטאוור."
"כן זהו ה-D-BAR שיו את גאון!"
"כן אני ואיינשטיין באותה סירה"

דלת מכונית נטרקת. נפתחת. מסיבה, בלאגן, אורות, ערסים ולא
בהכרח בסדר הזה. היא עומדת בצד, נושפת את העשן של הסיגריה כלפי
מעלה. היא מדהימה ביופייה. כל בנים בפאב המצחין מסיגריות
מגניבים מבט אליה כשהם חושבים שהיא לא רואה. היא רואה את כולם,
אך לא מגיבה. מאז ומתמיד היה היופי הברכה הגדולה ביותר שלה
והקללה הגדולה ביותר. מדהים באיזו מהירות משתכנע הגבר המצוי
לעשות דברים שהמילה המינימליסטית ביותר לתארם היא הזוי. במקרים
קלים מספיק חיוך, או צחוק. אם הסוגיה מורכבת יותר אז מספר
מילים. אם אין תגובה כלל - אז הבחור נמצא בצד השני של הגדר על
בטוח. אבל תמיד היו את הבחורים השקטים. אלו שלא ליהגו ללא הרף
וניסו להראות כמה הם מצ'ואיסטים כמו זוג צבאים מיוחמים צעירים.

היא הבינה שהיא חלמה לרגע, כשמולה ניצב עלם מסוקס, בידו כוס
משקה.
- "מה?" היא צועקת אליו.
- "אפשר להציע לך משקה?" הוא אומר.
היא נותנת מבט בוחן מהיר. הוא מחייך. הבחינה נשלמה. היא מסרבת.
הוא מאוכזב לרגע, כמו לא מאמין שיכולה להיות מישהי שתסרב לו.
גם היא בתחושת פליאה מסוימת על התנהגותה. הרי הוא היה ממש
נחמד, נראה טוב מכל הזוויות. מישהו שהביא לה שתייה חינם ללא
התחייבויות. בד"כ היא הייתה לוקחת את השתייה לפחות, והלאה -
טוב זה יכול להתפתח לכמה כיוונים...
אבל הפעם משום מה היא סירבה. היה לה אינסטינקט חזק שאמר לה לא,
והיא תמיד הקשיבה לאינסטינקטים שלה. פעם זה אפילו הציל את
חייה, למרות שאין לה שום הוכחות. איזה בחור ממש ממש חמוד דיבר
איתה איזה שלוש שעות והיא ממש נדלקה עליו, אבל כשהגיע הזמן
ללכת היא לא הלכה איתו מתוך הקשבה לאותו אינסטינקט. למחרת היא
ראתה בחדשות שנאנסה איזו בחורה והשעה בלילה והתיאור של האנס
היו זהים(!) לבחור החמוד. מאז כל פעם שהיה לה איזה קול קטן כזה
בפנים היא הקשיבה לו ללא היסוס.