רן אביטל / לבד עכשיו |
ואני כמו ילד הרגשתי לידה
רגע אחד היא פה לידי ואני שמח
ורגע אחד היא כבר לא כאן.
מדליק עוד סיגריה, שותה עוד כוס קפה
מתיישב בספה החומה הישנה
מצית עוד להבה, עשן של דמיון.
די, מספיק, אני אומר לעצמי
החיים יפים, אינם שחורים, לבנים.
אך עסוק באפור ושוקע
חושב רק עליה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|