אני מוצפת בכעס. אני לא יודעת על מה או על מי ולמה,
זה פשוט ככה וזהו
וכולם מציקים ואף אחד לא עוזר ואם מישהו
היה עוזר הוא היה נדחה. אני לא רוצה עזרה מאף אחד.
אני רוצה לכעוס ואני רוצה שהכעס יעבור.
על מי אני כועסת? על כולם, אולי על אף אחד. לא ברור.
נפגעתי ואני פוגעת ונמאס לי. על מי אני כועסת? עליכם,
אולי על עצמי. לא ברור.
זה גורם לי להרגיש טוב כאילו אני יכולה לפגוע בכולם ולא
להיפגע.
הכי פוגע זה לפגוע, הכי כואב זה לראות מישהו פגוע ממך
מה עדיף? להיות הפוגע או הנפגע? לא ברור. הכל מעורפל.
חיים לפי הדחפים של הכעס, מה שיצא צריך להתמודד איתו
להוציא אותו על הכל ואז לבקש סליחה.
זה לא הולך ככה. אף אחד לא באמת סולח אחרי כזה דבר.
רוצה רק שקט, את השקט שלי בלי שיפריעו
אבל אני גם רוצה שידברו איתי, שיקשיבו שינסו להיכנס לשקט הזה
שיראו שאכפת, הם יקבלו סירוב אבל הם ינסו וזה יזכר להם לתמיד.


עירבוב קשה של מחשבות שתוקפות בזמן הכעס ואתה לא יודע מה לעשות
ולאיזה מחשבה להקשיב קודם והכל נהיה מעורפל ובהיר לגמרי באותו
זמן אני רוצה עזרה ושקט מאותו בן אדם רוצה הכל ומיד
ולא רוצה כלום אף פעם.