פעם הייתי שוזרת חוטים, אורגת אותם סביב לגוף אחד לאחד, ארוכים
ודקים, לגלימה נעימה, עד שהיה לי מקום להיעלם בו, לחוש עצמי
מוגנה, עטופה מקור ומחום, מטוב ומרע. והמתנתי. אולי עשר שנים,
אני לא יכולה בבירור להיות בטוחה.. ליום שנבקע בפקעת הזו שעוטה
סדק, והגחתי איזו אחרת, אני מתוכה. (20/5/2006) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.