קצת קשה להגיד את המילה נורא. כי היא נורא "נורא". אתם מבינים
מהי כוונתי? אני מקווה, כי ההסבר אינו מובן יותר מכך וזה,
בהכרח. גם בהכרח שלפחות אדם אחד על הפלנטה יבין זאת, הרי כל
אישה רצונה הוא להיות מובנת ולו על ידי לב פועם אחד.שיכול,
אגב, גם להימצא בסין.

ובכן, נחזור לענייננו. לא שזהו כל ענייננו כמובן, אלא עניין דל
שימלא את זמננו בתהיות לדקות הקרובות. ואם אתם נמנים בין
המתעמקים אז גם בימים והשבועות הבאים.ואם אתם חסרי נשמה, חסרי
מעש וחולמניים עד אין-קץ, אז גם בשנים הבאות, ועל כן, עליכם
לקבל טיפול פסיכיאטרי.

ועכשיו,לאחר שהפניתי אתכם למקומכם הראוי או הפחות, עליכם לשבת
ולהקשיב לדבריי, כי כשעומדים, מגרדים רגל אחת בשנייה וכוססים
ציפורניים, מתבוננים בריצפה בנשמה מרוקנת, מכווצים ומרפים את
שרירי הישבן - אף פעם לא באמת מקשיבים. ואני, תמיד היה לי קשה
עם אנשים שלא מקשיבים, אז באמת עדיף שתניחו את צלמכם על המחצלת
ותתבוננו בעיניי החומות ירוקות, מסתבר שיש כזה צבע, עד הגיעכם
לעומק לא מוכר. תתרתקו לתזוזות שפתיי ותנשמו לפי קצב פעימות
ליבי ותקשיבו,לגמרי.
תיתנו לאוויר שבין האצבעות להידחס אל תוך ידכם ולנפח אותה
ברוגע, והרשו לנשימותיכם להיפסק ולהתחזק ולהפתיע. הכל מותר.
שבו נורא בשקט.

קצת קשה להגיד את המילה נורא.כי היא נורא "נורא".אתם מבינים
מהי כוונתי? כעת כן, אתם כן. כי אתם יושבים. כי אתם חודרים
לעיניי ומתמסרים לתנודות הריסים שלי שעולים ויורדים בקצב הרוח.
אתם מבינים כמה נורא זה לומר "נורא".
הכרתי אדם שאמר "נורא" בכל פעם שפתח את העיתון."נורא" הייתה
הכותרת, הכתבה, השורות.
שכנה שלנו, מהקומה למעלה, הייתה מרעידה את מנורות הסלון בכל
ערב בקריאות ה"נורא" שלה. הן תיארו את הציור מצבעי הפנדה שהבת
שלה יצרה במטבח על הקיר.
וסבתא, היא הייתה תמיד אומרת "נורא" אחרי שהייתה מורחת עליי
אודם, מרטיבה את הלחי ומבשמת אותי בריח פניה וצועקת חלש שהיא
אוהבת אותי, "נורא".

קצת קשה להגיד את המילה נורא.כי היא נורא "נורא". לא באמת,
אפשר להכניס אותה למילון, לא עכשיו, לא אחרי שכל כך הרבה אנשים
השתמשו בה, לא אחרי שכל-כך הרבה מצבים תוארו בה וכל כך הרבה
סיפורים סופרו באמצעותה. מצחיק או עצוב שהם היו כולם, מרגשים
וטראגים, משמחים, יפים ולא אמינים.
היא באה לפני "אוהבת", היא שוברת דממה כואבת, היא מלווה בדמעות
נוטפות כאב, היא סוחפת עימה חיבוק אוהב.
היא הכל.

ועבורי?
לי נורא קשה להיות כאן שוב אבל בלעדיך. על אותו החוף, אותו
החול, מול אותם שמיים ובהם אותה שקיעה צבעונית מהממת. אורות
הקניון משתקפים בשלולית והמגדלור מאותת לטייסים שיש ילדה קצת
מוזרה לבד על החוף, שידעו.
ואני רק בועטת באבן ומתחפרת בחול ולא ממש מבינה לאן הולכים
מכאן. אני הרי כל פעם מחדש מתחילה ללכת קדימה שוב ושוב,
איכשהו, שוב מצאתי את עצמי בדיוק באותה הנקודה.
אני לא מבינה למה הנשיקות בים לא יכולות להיסחף מדעתי יחד עם
הגלים והקצף , ולמה התמונה שלך עדיין אצלי בראש אחרי שהחזקתי
אותה חזק ושרפתי מכל הכיוונים.
ואולי זו המילה שנועדת להיות מתואר בה, אולי היא נועדה לשימוש
שלי בכמה משפטים קטנים שאיש לעולם לא יזכור ואתה לעולם לא
תשמע, שרק יהדהדו על שפתיי וייעצרו ברטט הבכי.

ובמקרה,
           זה יקרה


                                במילה -


                                                           
"נורא".