מבוא

בעבודה זו אעסוק בסיפור הלורקס מאת ד"ר סוס שיצא לאור בשנת
1971 בארצות הברית, מרכז העבודה הוא הקשריו האקולוגיים של
סיפור זה.

הגעתי לעסוק בנושא זה, מכיוון שרציתי לעסוק בספר ילדים המטפל
בנושא הסביבה. בילדותי נפגשתי בספרים של המחבר, ואלו התחבבו
עליי. זוהי לי קריאה ראשונית בספר "הלורקס".

מטרת העבודה היא להראות כי על אף שמדובר בספר ילדים, אין זה
ספר ילדים סטנדרטי. הוא מציג השקפת עולם חינוכית-סביבתית
ומתכתב עם האירועים הסביבתיים המתרחשים בתקופה זו.
בעבודה אתייחס אל הטקסט המקורי ואל הטקסט המתורגם לעברית.
אני מבקש למצוא את המקורות לעבודה ברשת האינטרנט - בדגש על
אתרים שהינם חופשיים לציבור ופועלים על פי עקרונות של ידע
חופשי: האנציקלופדיה החופשית "ויקיפדיה" ובלוגים פתוחים.מקורות
יותר "מבוססים" הם אתרי האינטרנט של U.S Department of the
Interior - EPA ו- Binational הקשורים לשמירת הסביבה בארצות
הברית ובקנדה. החיפוש אחר המידע באינטרנט יעשה על ידי מנוע
החיפוש Google.
בנוסף אשתמש במאמרים שהוצגו לנו במהלך הקורס: "הטרגדיה של נחלת
הכלל" ו-"הטרגדיה של ההסגר".  
בפרק א': רקע על מחבר הספר, אעסוק בתקציר חייו של ד"ר סוס,
הספרים שכתב ותפיסת עולמו.
בפרק ב': תמצית הסיפור, אסכם את הספר תוך התייחסות לטקסט
המקורי ולתרגום.
בפרק ג': רקע על הספר, אציג את התקופה בה נכתב הספר ואת
הנקודות המרכזיות שמועלות בו.
בפרק ד': התכתבות הספר עם המאמר "הטרגדיה של נחלת הכלל", אציג
את מחבר המאמר ואת הנקודות המרכזיות במאמר, אחפש את הקשר בין
הספר למאמר, אציג את מאמר הביקורת "הטרגדיה של ההסגר" ואחפש
הקשרים שלה לסיפור הלורקס.
בפרק ה': סיפורה של שורה יחידה בטקסט - "I hear things are
just as bad up in Lake Erie", אתייחס למשמעות השורה שהופיע
במהדורה הראשונה, אסביר על הסיטואציה שהובילה לכתיבת אותה
שורה, אסביר מה הסיבות שהובילו למחיקת אותה שורה.

קריאה מהנה...

פרק א': רקע על מחבר הספר

דוקטור סוס (Seuss) הוא שמו הספרותי של תיאודור (טד) סוס גייזל
(1904-1991), סופר ילדים ומאייר אמריקאי   .
אביו וסבו היו מהגרים מגרמניה שניהלו מבשלת שיכר בספרינגפילד
מסצ'וסטס, והיו מבוססים כלכלית.  בעקבות מלחמת העולם הראשונה
ותקופת היובש (Prohibition), חלה הרעה במצבם הכלכלי, המשפחה גם
הייתה  נתונה ליחס עוין ומשפיל בשל מוצאם ועיסוקם. חרף זאת, הם
המשיכו להיות פרו-אמריקאים, ותיאודור שהיה נער בתקופה זו חונך
לאהבת הארץ ולפטריוטיזם.
כתלמיד קולג' למד באוניברסיטת דרמות' בניו המפשייר, ערך את
העיתון ההומוריסטי, והחל לחתום בשם "סוס"-שם המשפחה של אמו
בטרם נישאה לאביו.
אביו טרח לשולחו לאוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה, שם החל ללמוד
את הדוקטורט לספרות. במהלך שהותו שם פגש סטודנטית אמריקאית בשם
הלן פלמר, זאת שכנעה אותו שעליו להפוך לאומן. הם נישאו וחזרו
יחד לארה"ב.

כישרונו הרב באיור, הביא לו משרה בצוות של עיתון שבועי בשם
"Judge" שפורסם בניו-יורק. אך את הכסף האמיתי הביאה לו משרתו
במשרד הפרסום של קונצרן הנפט "סטנדרד אויל" (Standard Oil), שם
עבד כ-15 שנה. בעיקר מוכרים איוריו בנושא קוטל היתושים "פליט".


במלחמת העולם ה-2 היה חלק מצוות המגזין הליברלי הפופולארי  PM
ואייר איורים פוליטיים רבים. האיורים הציגו בעיקר את רשעותם של
היטלר ומוסוליני, אך גם הציגו את האזרחים האמריקאים ממוצע יפני
כבוגדניים וכמסוכנים לציבור. דעת הקהל שהתגבשה בעניין הובילה
לעקירה של כ-120,000 אזרחים אמריקאים ממוצע יפני מבתיהם בחוף
המערבי של ארה"ב, ויישובם מחדש במחנות ריכוז באזורי ספר (בעיקר
בשמורות אינדיאניות).
דוקטור סוס רצה להמשיך לתרום למאמץ המלחמתי וחבר לפרנק קפרא
(במאי אמריקאי מוכר) בהכנת סרטי תעמולה בהוליווד. הוא אף הכין
מספר סרטי הנפשה בכיכובו של "טוראי בלגאן" שעזרו בגיוס צעירים
למלחמה.  

ספרו הראשון  "רחוב תות סיפור לא פשוט" פורסם ב-1937, כבר נכתב
בצורת החריזה המוכרת והכיל את האיורים המוכרים. את עיקר תהילתו
רחש 20 שנה מאוחר יותר בפרסום הספר "חתול תעלול". הספר נכתב
בעקבות מאמר במגזין "לייף" בגנות האנאלפביתיות בקרב ילדים
אמריקאיים, שסבר שהבעיה נעוצה באופיים המשעמם של ספרי הילדים.
גרסת המקור של הספר כללה 220 מילים שהיו לדעת המוציא לאור
חשובות ביותר לפיתוח האוריינות. דוקטור סוס כתב כ-50 ספרי
ילדים, ומספר ספרים הנחשבים למבוגרים יותר (ביניהם ה"לורקס"
ו"שיוצאים מגיעים למקומות נפלאים").

אשתו הלן נפטרה ב1967 אחרי שסבלה ממחלת הסרטן. והוא נישא
לידידתו אודרי גייזל ב-1968.

בהמשך חייו , נודע תיאודור ברבים כדמוקרט, הוא התנגד לצורות
הדיקטטורה ולאפליה על רקע גזעי. בספרו "הסניצ'ים וספורים
אחרים" התייחס לנושאי זהויות פוליטיות וגזעיות והפחד מהאחר.
הוא כנראה רצה לתקן את תדמיתו בעקבות יחסו לאמריקאים ממוצע
יפני   .
הוא נהיה בעל כורחו מעורב פוליטית כאשר חברו הסופר ארט בושוולד
פרסם טור עם הכותרת "Richard. Nixon Will You Please Go Now!",
כפרפראזה לשם ספרו שיצא זה לא מכבר (בני בן בוני מתי כבר תלך).
בספרו "הקרב על החמאה" כבר הביע עמדה פוליטית נחרצת בהתנגדותו
לרונאלד רייגן ול"פרויקט מלחמת הכוכבים" (יוזמת ההגנה
האסטרטגית).

מכריו של דוקטור סוס מגנים את אלו שמנסים למצוא מסרים סמויים
בספריו, הם טוענים שמטרתו העיקרית של תיאודור הייתה לכתוב ספרי
ילדים שובי לב שעודדו קריאה בקרב הצעירים. אולם ניכר שבספריו
האחרונים, החל דוקטור סוס בביקורת כנגד החברה המתפתחת.


פרק ב': תמצית הספר

הספר נפתח בהצגת "הרחוב שהיה בו הלורקס" שנמצא בקצה העיר וכעת
הוא חורבה עזובה ללא נפש חיה, מלבד ביתו של אז הזקן (Oncler).
אז היה עד לתקופה בה חי הלורקס, והקורא מוזמן לשמוע מפיו את
הסיפור על "איך הלורקס הועף מכאן".  אז לא מתגלה בכל גופו אלא
בידיו הארוכות והירוקות, כדי שיחל בסיפורו המבקר (הקורא) משלם
לו שכר טרחה. דמותו של אז מצטיירת כבר בתחילה כאיש עסקים
וכממציא:  לחישפון- טלפון לחישות, וכלפה- חור סודי בכפפה.

סיפורו מדבר על תקופה בה: "...העשב היה עוד ירוק...ושיר
ברבור-שיר עוד צלצל באוויר...ועצי צופולה יפים...אלפים
אלפים...ובצל העצים שיחקו בלברות...ודגים המדלגים...מתיזים
והומים".
אז מגיע בעגלתו וישר שם עינו על עצי הצופולה שכותרתם כמו משי
רכה, הוא מקים מפעל וסורג סריך מעץ צופולה קצוץ.

ברגע שמסיים את הסריך מופיע על גדם העץ - הלורקס, שפותח ב"קול
מצווה חד וקר":
"...אני הלורקס. אני שואל בשם העצים. כי אין פה לאף עץ... מה
עשית מעץ הצופולה שלי?"
("I speak for the trees, for the trees have no tongues").
אז ממהר להסביר שכרת עץ יחיד בשביל לסרוג סריך (אביזר
רב-תכליתי), בטענה ש:"סריך הוא דבר שכל איש צריך" ("A thneed's
a fine something that all people need").
הלורקס בטוח שאיש לא יקנה את "הסריך הטיפשי" אך מיד מגיע איש
לחנות וקונה את הסריך:
)."You poor stupid guy! You never can tell what some people
will buy!"(

הלורקס ממשיך בטענותיו: "העצים... בשמם אני כאן!", אך אז לא
מקשיב וממהר להתקשר לכל קרוביו כדי שיגיעו למקום בו "למשפחת אז
צפוי עושר רב" . המפעל גדל ומשפחת אז מקצצים בגרזנים עצי
צופולה וסורגים סריכים. עם המשך גידולו של המפעל אז ממציא
מכונה בשם  גרזן-רב-קוצצים (4 במכה אחת), והלורקס לא מופיע.

כעבור שבוע, אז הופל למנהל הראשי והלורקס דופק על דלת משרדו
ומציג לו את הבלבלרות הרעבים שבדומה לעצים, גם הם בתחום
אחריותו. לבלבלרות לא נותרו עצי צופולה גדולים בעלי צל רב
ופירות, ולכן הם "מוכרחים לעזוב למצוא אוכל". גם אז מצטער שהוא
רואה אותם עוזבים "אבל עסק הוא עסק, ואם יש הצלחה - מי חושב על
בטן קטנה ונפוחה".

המפעל מתרחב ומשתכלל- מומצאים עוד דרכים לכריתת צופולות.  אז
מרחיב את דרכי המשלוח בעזרת צי מכוניות מעשנות, המפעל מזהם את
האוויר ואת מקווי המים, אך משפחת אז ממשיכה למכור סריחים
ולהרוויח כסף רב.

הלורקס "הזקן העקשן" שוב מבקר את המנהל אז, מתאר לו את מצבם
הרע של הברבור-שירים שנפגעו מזיהום האוויר, ומצטער בפניו  על
כך שהוא "שולח אותם" למקום אחר נטול עשן.
הוא גם מראה לו איך "אגם הדגים המדלגים זמזומים" מזדהם משפכי
המפעל, ועל הדגים לעזוב אותו  בדילוגים ולחפש אגם אחר.  

אז מספר איך התרגז מריטוניו של הלורקס וצועק עליו שגם לו יש
זכויות והוא ימשיך להפעיל את המפעל ולגדול ולגדול, בטענה
ש-"סריך כל אחד צריך", באותו רגע נכרת עץ הצופולה האחרון.
קרוביו הטובים של אז ממהרים לעזוב את המפעל בהיעדר עבודה.
הלורקס שותק, מביט באז במבט עצוב ומניף את עצמו באחורי מכנסיו.


הזיכרון היחיד מהלורקס הוא ערמת אבנים, מעין במה שחרוטה עליה
המילה "אם" (Unless), אז מבין כעת (באיחור קל) שמשמעות המילה
היא "אם יבוא מישהו שיהיה לו איכפת, משהו ישתנה לטובה, אולי
קצת". אז משליך למבקר (לקורא) זרע אחרון של עץ הצופולה - "זה
מה שכל אחד מוכרח", ומבקש ממנו לשמור עליו ולטפחו ואולי יום
יבוא והלורקס יחזור עם כל חבריו.

פרק ג': רקע על הספר

הלורקס יצא לאור בשנת 1971. סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 של
המאה ה-20, הינם שנות התעוררות לנושאי איכות הסביבה : מוקמים
הארגונים האקטיביסטים  E.D.Fו-"גרינפיס", נחגג "יום כדור הארץ"
הראשון ב-1970 שמקבל שנה אחר כך לגיטימציה מהאו"ם, ומוקם
"המשרד האמריקני לאיכות הסביבה" (EPA) שמחוקק חוקים רבים להגנת
הסביבה בארצות הברית.

מכריו של דוקטור סוס, טוענים שהגה את סיפור הלורקס, כאשר
הפריעו לו לוחות המודעות המרובים והבנייה המואצת בקהילה השקטה
בה התגורר בלה הויה, קליפורניה. בראייה שטחית זו, ניתן לראות
את דמותו של "אז" כאיש עסקים פרטי, אמביציוזי, תעב בצע, חסר
רחמים וחסר אחריות, ותולו   .
אך ניכרת גם דאגתו לסביבה, הוא רצה שמפעלי הייצור ואנשים
עצמאיים כאחד ייקחו אחריות על מעשיהם הפוגעים בסביבה   .  

סיפור הלורקס מדגים בצורה ישירה את צורת המחשבה שהייתה שולטת,
בנוגע ליחס האדם לסביבה: "רחוק מהעין - רחוק מהלב"  . הציבור
הגיב להיעדר אכיפה מצד המשרד הממשלתי לענייני פנים (U.S
Department of the Interior) בכך שהמשיך להתנהל בחוסר אחריות
בשטחי נחלת הכלל.

סיפור הלורקס הוא בעצם משל לחברה המתועשת , כאשר התעשייה
מואנשת בדמותו של "אז" (Once-ler) והסביבה מואנשת בדמות
הלורקס. דוקטור סוס הצליח לשמור על סגנונו הקליל והייחודי
כסופר ילדים, אך גם לצאת בביקורת נוקבת כנגד הדור הנוכחי
המתכחש לסביבתו, ולהציג לדור החדש את החסרונות בחברה הרואה את
השימור כאספקט הופכי לקדמה ולפיתוח.

הספר נכנס לרשימת הספרים האסורים , במספר מחוזות במדינת
קליפורניה, בטענה שכפה דעות סביבתיות והכפיש את שמה של תעשיית
כריתת העצים, שהינה בעלת כוח פוליטי רב במדינה זו.

בשנת 1972 הוציא המחבר גרסת אנימציה של הסיפור בת 30 דקות   .
התסריט הרחיב את הדיאלוג בין שתי הדמויות הראשיות והציג את
תפיסת העולם הכלכלית של אז.

פרק ד': התכתבות הספר עם המאמר "הטרגדיה של נחלת הכלל"
1. הצגת המאמר בתמציתיות

גארת' הארדין (2003-1915), היה פרופסור לאקולוגיה של האדם
וסביבתו (Human Ecology) כאשר כתב ב-1968 את מאמרו המפורסם:
"הטרגדיה של נחלת הכלל" (the tragedy of the commons).
הארדין הרבה לעסוק בנושאי "פיצוץ אוכלוסין".  במאמרים שכתב,
נגע בתחומים מעוררי מחלוקת כהגבלת ילודה, הפלות והגירה, שהביאו
לו מתנגדים משני קצוות המפה הפוליטית של ארצות הברית. גארת'
בחר להתאבד יחד עם אשתו. הם היו חברים בקבוצה התומכת בזכות
למות בכבוד .

במאמרו "הטרגדיה של נחלת הכלל"    המתייחס לבעיית "פיצוץ
האוכלוסין", מדבר גארת' הארדין על בעיות שהמדע ואו הטכנולוגיה
אינן מסוגלות לפתור.
הארדין מתייחס לקביעה של תומאס מלתוס, שהאוכלוסייה גדלה בצורה
גיאומטרית, ועל כן בעולם בעל משאבים מוגבלים המוצרים
לצריכהמזון יתמעטו בהתאם לגדילה. יותר מזה, על האדם להבין כי
כדור הארץ מוגבל במשאביו, ועולם שמוגבל במשאביו מסוגל לכלכל
אוכלוסיה שמוגבלת במספרה.
על כן קצב גידול האוכלוסין צריך לשאוף ולהגיע בסוף ל-0 גדילה,
מצב אופטימאלי. אך המציאות היא שאף מדינה לא הייתה במצב זה
לאורך זמן. גידול אוכלוסין מעיד על מדינה שהיא בקצב גידול לא
מיטבי, מאחר שמדינות עם גידול אוכלוסיה רב, הן (בהכללה)
האומללות ביותר!  

התפיסה השגויה שמכתיבה את גידול האוכלוסין, קשורה להגותו של
אדם סמית'- "היד הנעלמה"- הגורסת כי הפעולה המכוונת לרווחת
היחיד, מובילה באופן לא מכוון לקידום רווחת הכלל.
הארדין ממחיש את הטרגדיה של נחלת הכלל במשל הבא:  
אזור מרעה גדול ופתוח נחלק בידי מספר רועי צאן. במשך שנים רבות
היו העדרים בקצב גדילה 0, בשל מריבות מקומיות, מחלות וגניבות.
אולם כאשר הגיע הרצון לסדר ושלווה הגיעה גם הטרגדיה...
כל רועה צאן חישב כי בהגדילו את עדרו הפרטי בפרט יחיד, ייווצרו
2 מצבים:
א. הרווח מגידול הפרט ומכירתו יהיה 1+ בקירוב.
ב. ההפסד מגידולו (שהותו במרעה) יהיה 1-, אולם מספר זה יתחלק
עם שאר רועי העדרים!
כך, כל רועה צאן מגדיל את עדרו, מבלי לראות את ה"תמונה הגדולה"
- עולם שמשאביו מוגבלים.

"המרעה" החופשי הוא למשל הגנים הלאומיים, חופי הים וכדומה,
הנתונים לזיהום בידי האדם המבקר בהם, מעבר ליכולת נשיאת השטח.
לטרגדיה זו שני פתרונות אפשריים: העברה מנחלת הכלל לנחלת
יחידים או הגבלות הכניסה והשימוש בנחלות הכלל.
הטרגדיה באה לידי ביטוי נוסף בעניין הזיהום. כאן פוגעים בנחלת
הכלל על ידי הכנסת מזהמים מנחלת הפרט, כאשר לא משתלם לאדם
הפרטי להשקיע בפסולת שלו, והוא טועה בהנחה כי זיהומו הפרטי
"ייספג" בנחלת הכלל.

בשלב זה אומר את דעתי, שהאדם חי בניגוד גמור לשאר בעלי החיים.
בטבע אין מצב של רווחה, וכאשר פרט מסוים בוחר להביא צאצאים
מעבר ליכולת גידולם, אין הם מגיעים לבגרות. על פי רוב, צאצא
עודף יחיד מביא לתמותה של צאצא נוסף מלבדו. בטבע קיימים מצבים
רבים, "סינדרום הבל"   למשל, שהינו תהליך ויסות גודלה של
אוכלוסיית טורפים, עקב תחרות על משאבי מזון המצויים בבית
הגידול: גוזל של עוף דורס מרעיב את אחיו-שותפו לקן, וגורם
למותו. מצב זה בא בד ובד עם עליונותם של עופות דורסים בבתי
גידול מסוימים.
בהתרסה לטבעו של העולם, קבע האו"ם ב-1967 כי יחידת המשפחה היא
שתקבע את מספר צאצאיה. החלטה זו חורצת את דינו של האדם בהובילה
אותו לפיצוץ אוכלוסין, לניצול כל המשאבים המתכלים והסופיים,
ולהמשך הפגיעה בסביבה.

בתהליך טבעי, עם התפתחותו התרבותית של האדם, איבדנו מספר נחלות
כלל: בתחילה היו הגבלות על ציד וליקוט מזון (הגנה על חיות/צמחי
בר). יותר מאוחר נוצרו תקנות האוסרות את זיהום נחלת הכלל, אנו
רחוקים מאוד מאכיפת כל אותם חוקים, אולם כמעט כל חוק סביבתי
חדש עוסק בצמצום הפגיעה בנחלת הכלל.  כל הגבלה נוספת-הסגר
(enclosure) שמוטל על היחיד, עלול להתפרש כצמצום החופש האישי.
אך יש להציג הגבלות אלו כבאים לטובת הסדר הכללי, וצמצום שטחי
נחלת הכלל שנהפכו לשטחי הפקר.

2. הקשר בין הספר למאמר

לכאורה, אין קשר ממשי בין המאמר "הטרגדיה של נחלת הכלל" (1968)
לבין "הלורקס" (יצא לאור בשנת 1971). הם נכתבו בתקופה של
אירועים חברתיים-סביבתיים רבים, בעיקר חקיקות רבות העוסקות
בשימור הסביבה ובדגש על בריאות האדם , וניתן לשער כי מחברי
הטקסטים הושפעו ממגמה זו.  בנוסף, תיאודור גייזל (ד"ר סוס)
מעולם לא יצא בהצהרה כי הושפע ממאמרו של הארדין.

הניתוח המקובל של סיפור "הלורקס", מציג משל של ניצול משאבי
העולם על ידי התעשייה, כאשר את התעשייה מייצג "אז" (once-ler)
ואת הסביבה מייצג הלורקס.
הפתרון אם כך הוא פשוט - שליטה בתאוות הבצע הקיבוצית, תבטיח
הגנה על הסביבה.
אך ניתוח פשטני זה לוקה בחסר מסיבה פשוטה: תאוות הבצע חסרת
הפשרות של "אז" ומשפחתו, מובילה אותם לניצול כל משאביי האזור,
שמוביל לסגירת המפעל ולהרס הכלכלי הפרטי של יוזם העסק. שאלת
התם שעולה במוחי מקריאה פשטנית של הטקסט, היא: האם הכלכלה, על
אף ועם האינטרסים המנוגדים בין אנשיה, מובילה את עצמה לאבדון
על ידי הריסת וניצול כל משאביה? האם ראיה עסקית נכונה היא תמיד
השגת רווחים מהירים ובזמן קצר, ללא מחשבה על העתיד?

בבלוג שעוסק בנחלת הכלל מוצג ניתוח שונה ל"לורקס"  בעקבות
הרצאה של פול פיין  מ- The Institute for Humane Studies ,
ומנהל תוכנית a World Connected: Globalization, Prosperity &
Human Freedom (http://www.aworldconnected.org), שניתן לפרש
את הסיפור באופן שיתכתב עם הטרגדיה של נחלת הכלל. דעתו היא,
שהרס הסביבה המוצג בסיפור, אינו תוצאה של תאוות בצע אישית או
קיבוצית, אלא היעדר מוסדות אכיפה.

עצי הצופולה נמצאים בנחלת הכלל, הלורקס שאומר "I speak for the
trees, for the trees have no tongues" מדבר לאורך הספר כבא
להגן על הסביבה שאינה בבעלותו, לאחר שנכרת עץ הצופולה האחרון
הוא עוזב  את השטח כאחד שמאמציו נכשלו, או כעוד אחד מאותם
יצורים שעזבו לפניו.
"אז", על אף שנשאר בשטח ובמפעל אותו הקים, אומר (בגרסת
האנימציה של הספר)  שאם לא היה כורת את העצים- מישהו אחר היה
עושה  זאת. הוא מדבר על זכותו כמשתמש בשטח:  "Well I have my
rights sir, and I'm telling you, I intend to go on doing
just what I do!", אך לא על בעלותו את הקרקע. מאחר ואין הם
בעלי הקרקע, למשפחת אז אין תמריץ עסקי לשמר את הסביבה. באם היו
בעלי הקרקע, היה הסיפור נגמר אחרת.
נתינת הזרע האחרון של עץ הצופולה לילד (לדמות קורא-בסוף
הסיפור), מקנה לו בעצם בעלות עליו ומעבירה  את עצי הצופולה
מנחלת הכלל אל נחלת האדם הפרטי. המילה "אם" - UNLESS שנותרה על
ערמת האבנים עליה עמד הלורקס, מרמזת על כך שההסגר (Enclosure)
ויצירת זכויות קניין שמאפשרות שמירה על המשאבים הטבעיים, הם
התנאים שיבטיחו את חזרתו של הלורקס.

דרך מקורית נוספת לפרש את הסיפור, היא  כמשל לחברות הענק שתרות
אחרי משאבים יקרים במדינות העולם השלישי. הלורקס מייצג את
הילידים, שאינם בקיאים במונחים של העולם המערבי בנוגע לזכויות
קניין, ועל כן "מדבר בשם העצים" כאשר בא להראות את זכותו על
הארץ. כמובן, בעולם המודרני חברות הענק אינן מתנצלות על הפגיעה
האדירה בטבע.

פרשנות זו מובילה אותי למאמרו של ג'ורג' מוניבוט - "הטרגדיה של
ההסגר"  , מאמר ביקורת כנגד "הטרגדיה של נחלת הכלל".  מוניבוט
מדבר על ההשלכות המעשיות של מאמרו של הארדין, שגורס שכדי למנוע
ניצול יתר של משאבי טבע שנמצאים בנחלת הכלל, יש להפריטם.
במאמרו הוא מפריד בין שטחים שהינם נחלת הכלל, לבין אזורים שהם
חופשיים לכל, ואין עליהם פיקוח כלל, וניתנים בקלות לניצול
יתר.
שטחי נחלת הכלל מתנהלים על פי חוקים והסכמים שבטיים ומסורתיים.
הם פועלים באיזון מתמיד בין צרכי הקהילה והמשאבים הטבעיים
העומדים לרשותם, מכיוון שהם חיים במקום וחייהם תלויים במשאבים.
ישנם מערכות שמווסתות את השימוש בכדי לשמר את המשאבים לדורות
הבאים.

מטרת ההפרטה היא לשמר את הטבע ולמנוע מצב של free for all,
ולהקים גופים פרטיים שישמרו על האינטרסים של האזור. הלכה למעשה
נוצרות מספר תופעות שליליות:
1. הגופים הפרטיים אינם מודעים לצרכי המקומיים וכן לצרכי
האדמה.
2. הגופים הפרטיים מקבלים אינטרסים כלכליים של ניצול השטח, דבר
שמכלה את משאבי הטבע באותו אזור.
3. בגלל האינטרסים של הבעלים הפרטיים של השטחים נפגעים בצורה
דרסטית הן הסביבה והן התושבים המקומיים.
4. הבעלים הפרטיים לאחר מיצוי המשאבים יכולים לעבור הלאה עם כל
הונם ואילו התושבים והאדמה נותרים מיותמים ומחוסרי כל.

אז ומשפחתו, החליטו כנראה לבנות את מפעלם בשטח שהוא נחלת הכלל
המאוזנת של מוניבוט. על השאלה האם הופרט השטח על ידם, אין
תשובה חד משמעית מאחר ולא ניתנה תשובה על ידי המחבר. אך יש
רמיזה על כך שאז רצה למנוע מצב של free for all: אם הוא לא
יכרות את העצים מישהו אחר יעשה זאת.
מצב מבדר משהו נוצר במהלך הסיפור, כאשר בעלי השטח המקוריים
עזבו את האזור מוכה האסון (הבלבלרות, הדגים והלורקס), ואילו רק
אז נשאר בו במפעלו הישן.  
פרק ה': סיפורה של שורה יחידה בטקסט -
"I hear things are just as bad up in Lake Erie".

סיפור הלורקס יצא לאור בשנת 1971 ומאז הודפס אינספור פעמים
ותורגם לשפות רבות.
בשנת 1990 יצאה מהדורה חדשה באנגלית, זהה כמעט לחלוטין למהדורה
הראשונה, למעט שורה יחידה שהושמטה בהסכמת באי כוחו של המחבר .

מתוך הטקסט המקורי:
"You're glumping the pond where the hummingfish hummed.
No more can they hum, for their gills are all gummed!
So I'm sending them off: oh, their future is dreary!
They'll walk on their fins and get woefully weary,
in search of some water that isn't so smeary -
I hear things are just as bad up at Lake Erie!    

בתרגום העברי, השורה הינה: "שמעתי שגם אגם שם מזוהם"

ימת אירי (Erie) היא מקווה המים הדרומי מבין ה"הימות הגדולות"
חלקה הצפוני נמצא בתחומי קנדה וחלקה הדרומי בארצות הברית.
לחופי הימה נמצאים הערים הגדולות בופאלו (ניו-יורק), אירי
(פנסילבניה), קליבלנד (אוהיו) וטולדו (אוהיו). שטח הימה 25,700
קמ"ר. כשאר הימות הגדולות, היא משמשת כנתיב מסחר ותחבורה מרכזי
בצפון ארה"ב, התיירות והספורט הימי מפותחים בה מאוד וכן הדיג
המסחרי.
הפעילות הרבה בימה, התנופה התעשייתית באזור מהמחצית השנייה של
המאה ה-20, שפיכת "חומרים מסוכנים" לתוך מקווי המים: דשנים,
מתכות כבדות וכדומה,  וגם תוצאה של משטר הזרמים בימה, הובילו
בהדרגה לכך שבמהלך שנות ה-60 היה האגם מזוהם ברמה ליטאלית.

ביוני 1969 פרצה שריפת ענק באחד מהנהרות המובילים לימה כתוצאה
משפיכת פטרוכימיקלים (כימיקלים שמקורם בנפט). אירוע זה שיקף את
חומרת המצב, והעלה לסדר היום את נושא זיהום הסביבה ובפרט את
נושא זיהום המים בארצות הברית.
באותה שנה הוקם "המשרד האמריקני לאיכות הסביבה" (EPA) על ידי
הנשיא ניקסון, ובשנת 1972 נחקקו בקונגרס מספר חוקים הקשורים
לזיהום מקורות מים:  Clean Water Act, Ocean Dumping Act,
Coastal Zone Management Act . בחוקים הנ"ל מוזכר הזיהום בימת
אירי כאחת מהסיבות לחקיקה.

משנות ה-70 החלו לפעול בימות הגדולות מספר תוכניות לשימור
המערכת האקולוגית: על ידי צמצום הזיהום והמסחר, תוכניות
לניקיון הימות והחופים ושימור הפלורה והפאונה הייחודיות. מרבית
התוכניות הופקו על ידי גופים ממשלתיים ומקומיים ועל בסיס שיתוף
פעולה בין ארה"ב וקנדה (Binational).
כאשר הזכיר ד"ר סוס את ימת אירי בסיפורו, היה השם ברור לכל
הקוראים, מאחר והיה לסמל לכשל סביבתי-חברתי אקטואלי הדורש
תיקון. ניתן לשער כי השמטת השורה המדברת בגנות ימת אירי
במהדורה החדשה, הייתה בעקבות אובדן ההקשר הסמלי הברור, מאחר
ונראה כי מצב הימה השתפר לעין שיעור מאז עלתה בלהבות.

בשנת 2000 פורסם דוח של EPA ו- Binational  , ואלו הם מקצת
ממצאיו:
1. מתוך הימות הגדולות, אגם אירי נחשף ברמה הגבוהה ביותר לפגעי
העיור, התעשייה והחקלאות.
2. לא ניתן להחזיר את המערכת האקולוגית לרמה תקינה כפי שהייתה
בטרם העיור. מצב המערכת האקולוגית הינו בלתי הפיך.
3. פעולות שממשיכות להוות עול אקולוגי על הימות הם: שימושי
קרקע תעשייתיים וחקלאיים בקרבת הימה, העמסת נוטריינטים במגוון
סוגים על גבי הימה (למסחר).
4. תרכובות זרחניות (שמקורם בעיקר בחומרי הדברה ובדשנים)
ממשיכות להוות זיהום בימת אירי.
5. זוהו בוודאות מינונים גבוהים של רעלנים ומתכות כבדות, במים
עצמם וכן בבשר בעלי החיים.  אך טרם נערכו בדיקות מקיפות
באוכלוסיות האדם אשר נחשפו לימה או לאורגניזמים המתקיימים בה.


בסוף שנות ה-80 התגלו בימת אירי שתי תופעות שמאיימות בצורה
משמעותית על המגוון הביולוגי:
א.  צדפת הזברה (Zebra mussel), מין רכיכה שמקורה באירופה (מין
פולש), המתרבה במהירות ופוגעת באוכלוסיות של רכיכות רבות, בשל
נטייתה הטבעית להידבק אליהם כדי למנוע את התחרות עימם. היא אף
מסוגלת לצבור כמות רבה של מזהמים אורגאניים בגופה, ולהעביר
אותם לאורגאניזמים הניזונים ממנה בהמשך שרשרת המזון.
ב. דלדול חמצן  (Oxygen Depletion) הינה תופעה שנתוניה עובדו
כיאות רק בשנת 2002. התהליך מתרחש כאשר מתפתחות אצות רבות
בשכבה העליונה של הימה, בעקבות כמות גדולה של נוטריינטים
ותרכובות זרחן. כאשר האצות מתות, הן שוקעות לקרקעית הים
ונערמות בשכבה חסרת אוויר. שם מפרקים אותם בקטריות ופטריות
החיות במים, ולשם כך משתמשות בחמצן. תהליך הפירוק גבוה מיכולת
הימה לקלוט חמצן מהאוויר, ועל כן באזורים נרחבים של ימת אירי
לא מתאפשרים חיים לאורך זמן רב.

ישנו טעם פגום בכך, שעל אף כל הממצאים שהתגלו, בטרם יצאה לאור
המהדורה החדשה,  בכל זאת הוחלט להשמיט את השורה המדוברת.
או כפי שכתב שייקספיר מיודענו: "Something is rotten in...
Lake Erie" .

יש להתייחס לסיפור הלורקס כחלק מהעולם הפנטסי של ד"ר סוס.
למרות שכתב ספרים העוסקים בנושאים חברתיים, סביבתיים ופוליטיים
- תמיד היו עולמותיו לא מציאותיים, והשורה בדבר האגם, נושא
אקטואלי לכל הדעות, הייתה חדשה בנוף הסיפורים ומעוררת מחלוקת
ביותר, אף בקרב חבריו הקרובים ביותר של המחבר   .  


סיכום
בעבודה זו עסקתי בסיפור הלורקס, והסקתי מספר דברים מעיון בספר
זה.
בפרק א': רקע על מחבר הספר, גיליתי שדמותו של ד"ר סוס הינה רבת
פנים. דרך הכרת הביוגרפיה שלו הבנתי את הבחירות שעשה בכתיבת
ספריו השונים.
בפרק ב': תמצית הסיפור, נחשפתי לשפתו הציורית של המחבר,
לאיורים המלבבים וכן לתרגום הקליל והמוסיף בגרסא העברית.
בפרק ג': רקע על הספר, הכרתי את "תקופת ההתעוררות" של התנועה
הסביבתית, בשנים שנכתבים חוקים רבים להגנת הטבע.
בפרק ד': התכתבות הספר עם המאמר "הטרגדיה של נחלת הכלל",
ניתחתי את המאמר וחוויתי את דעתי עליו, נחשפתי לדעות ייחודיות
שמעלות הקשרים מעניינים בין הספר למאמר הנ"ל ולמאמר הביקורת.
בפרק ה': סיפורה של שורה יחידה בטקסט - "I hear things are
just as bad up in Lake Erie", העמקתי לחקור במצבה האקולוגי של
ימת אירי בשנות ה-60, שהשפיע על התנועה הסביבתית בארצות הברית,
וכן על כותב הספר. הראתי כי הבעיה הסביבתית בימת אירי רחוקה
מלהיפתר.

נהניתי בצורה לא רגילה מכתיבת העבודה. העבודה עזרה לי במציאת
קשר אישי אל ההגות והחינוך הסביבתי. מצאתי כי ספר ילדים פשוט,
יכול להיהפך בידיו של קורא ביקורתי למסמך רב פנים.
גם דרך הנחיית העבודה מצאה חן בעייני, החופש בבחירת נושא
העבודה, החופש בבחירת מקורות המידע, וההרגשה כי עבודה זו תקרא
ברצינות יתרה (אני מקווה) - העלתה בעיני את חשיבותה של העבודה.


במהלך העבודה נחשפתי למסמכים שמציגים בעיה אקולוגית סבוכה (ימת
אירי), שעדיין רחוקה מלהסתיים גם אחרי 5 עשורים! בטוחני,
והעבודה רק חיזקה את דעתי מלכתחילה, כי חינוך מינקות לאהבת
הסביבה ולשמירה על הטבע והמגוון הביולוגי, הם הכלי החזק ביותר
להבטיח כי מקרים אלו - של פגיעה חסרת מחשבה בטבע - לא יחזרו.

ביבליוגרפיה

1. ויקיפדיה האנגלית, ערך על גארת' הארדין:
http://en.wikipedia.org/wiki/GarrettHardin
2. ויקיפדיה האנגלית, ערך על ד"ר סוס:
http://en.wikipedia.org/wiki/DrSeuss
3. ויקיפדיה האנגלית, ערך על הדמות "אז":
http://en.wikipedia.org/wiki/Once-ler
4. ויקיפדיה האנגלית, ערך על "הלורקס":
http://en.wikipedia.org/wiki/TheLorax
5. ויקיפדיה האנגלית, ערך על "ימת אירי":
http://en.wikipedia.org/wiki/LakeErie
6. ויקיפדיה האנגלית, ערך על לוח זמנים של אירועים סביבתיים:
http://en.wikipedia.org/wiki/Timelineofenvironmentalevents
7. ויקיפדיה האנגלית, ערך על  ספרים אסורים:
http://en.wikipedia.org/wiki/Listofbannedbooks
8. סיפור הלורקס (1971) בשפת המקור:
http://uncensored.citadel.org/amoeba-readfile.php?filename=lorax
9. תמונה מתוך הלורקס:
http://homepages.cae.wisc.edu/dustins/images/Lorax.JPG
  http://homepages.cae.wisc.edu/dustins/images/Unless.JPG
10. Binational, שיתוף פעולה אקולוגי בין קנדה לארה"ב בעניין
הימות הגדולות, פמפלט העוסק באגם אירי:
http://www.binational.net/pdfs/erie/update2003-e.pdf
11. Binational, הערכה של מצב המערכת האקולוגית באגם אירי נכון
לשנת 2000 :
http://www.epa.gov/glnpo/lakeerie/lamp2000/Section12.pdf
12. ''Dinosaur mailing list'', Cleveland Museum of Natural
History, הסבר על "סינדרום הבל":
http://dml.cmnh.org/1998Jun/msg00013.html
13. Environmental Protection Agency, פמפלט העוסק בשיקום אגם
אירי: http://www.epa.gov/glnpo/lakeerie/eriedeadzone.html
http://www.epa.gov/glnpo/image/viziss4.html
14. , The Tragedy of the Commons, (1968) Garrett Hardin
:Garrett Hardin Society
http://www.garretthardinsociety.org/articles/arttragedyofthecommons.html
15. Iain Murray, Jonathan Adler , The Commons: Markets
protecting the environment בלוג בנושא נחלת הכלל:
http://commonsblog.org/archives/000498.php
16. Midwest Natural Resources Group, מצגת העוסקת בשיקום
הימות הגדולות באמריקה הצפונית:
http://www.mnrg.gov/meetings/2002roundtable/powerpoints/nutrientsinGL.ppt
17. Tragedy of the Enclosure (1994), George Monbiot
http://www.monbiot.com/archives/1994/01/01/the-tragedy-of-enclosure/
18. movie info for The Lorax,
http://movies.msn.com/movies/movie.aspx?m=113542
19. seussentennial , האתר הרשמי של Dr. Seuss Enterprises:
http://www.seussville.com/seussentennial/resources1.html
20. Thinkquest, Dr Seuss:
http://library.thinkquest.org/CR0210462/mainindex.html