הם נפגשו בקפה, זה היה הרפתקני. הם לא הכירו קודם, רק ראו
תמונה והחליטו שמתאים. הם לחצו ידיים, זזו בחוסר נוחות בכיסא,
התלבטו יחד מה להזמין. היא סיפרה על עצמה - מה היא עושה, גם
הוא סיפר בקצרה, נתן לה להוביל. היא דיברה גבוה: "פובליציסטי",
"מטאפיזי", "אימפרסיוניסטי"... והוא התאמץ להבין, גירד בראש
וחייך רוב הזמן במבוכה. "הוא היה מקסים", היא סיפרה אחר כך,
"יש בו חום אבל הוא לא הבין מילה, היה עממי ואני מחפשת בחור עם
רמה, אקדמאי". "היא היתה חכמה, אולי חכמה מדי", הוא סיפר לאמו.
"נו, מתי תתחתנו?" היא שאלה. "כנראה שאף פעם", הוא אמר, "היא
לא תתקשר שוב".
שנים אחר כך היא התחתנה. יש לה בעל, רופא, "סופר-אקדמאי". גם
הוא התחתן עם מישהי שמבינה אותו ומספרת לכולם כמה שיש לה בעל
מדהים. גם הרופא מספר שיש לו אישה מקסימה וחכמה והוא כמובן
מדבר אליה גבוה, יותר גבוה ממה שהיא יכולה להבין, והוא גם דובר
שמונה שפות ולוקח אותה לסקי פעמיים בשנה, אבל אחת
לחודש-חודשיים הוא מתעצבן ומפרק לה את הפנים.