וכשהפציע לעולם באותם ימי רזון רגשי;
בימים בהם בכתה ילדותי והוסיפה לגווע
בימים בהם הכאב התגבש ובעט וחי ובעבע;
אז מבין דפי ימי הקרועים יצאה ובאה לאור
תמימות יפה שאין שניה לה,
שלימדה אותי כיצד עוד ניתן למשוך את ידי
לאהוב.

ותוי פניו היו ועוד הם
המנגינה היפה ביותר שידעתי מעודי;
שיר ערש לכאב ולבדידות
שרק הקטן ידע להפיגם
כשנתן ראשו בין ידי ושם בי
מבטחים.

הוא יאיר אך יוסיף להיות ילד
לבוש בכיפיון מוחו המדדה,
שעה שמוזיקה שקטה נוגנת
בקצב גדילתו הגדועה.

וכעת-
שבע שנים כבר נשבו, שבע שנות שובע
קמוצות ופתוחות ונרמזות ונשברות.

הפחד ההוא
שיפול מסולם תווי, ולא יעלה ולא ירד הוא,
ויוותר בארץ נכר נכותו.

ומהיום שבא לאור העולם
עיניו רק הן יודעות
לספר.

ותווי פניו היו ועוד הם
המנגינה היפה
ביותר.

עריכה- 12.6.07

כדי שהשיר יהיה מעט יותר מובן-
אחי הקטן, יאיר, הוא ילד מיוחד, "נכה" בשפת העם. ליאירוש יש
בעיקר נכות התפתחותית.
אחי הקטן הוא ילד יפה עד מאוד, בעל אהבה עצומה למוזיקה, ומהרגע
שהוא חוזר מבית הספר ועד שהוא הולך לישון הוא שומע מוזיקה.
אחי השנה היה בן שבע.
אחי יודע לדבר בעיקר בעיניים. המבטים שלו רבי משמעות ומספרים
רבות.
אחי נולד בתקופת שפל נפשית נוראית במצב נפשי נורא ואיום שאני
לא מאחלת לאף אחד.

עכשיו אולי נתתי משמעות מעבר לשיר.


איילת