גני הקטן שוב פורח בשלל צבעים. בהיותי חולה גני הפך לג'ונגל
ובית מלון לחתולים שאין להם בית. זה כאב לי הכי הרבה. גן
העציצים שהשקעתי בו את כולי ואת אהבתי הרבה, אהבה שהצטברה משך
שנים. כעת אני מרגישה יותר טוב. כל יום אני מקדישה קצת לביתי
והרבה לגני. הרופאים אומרים שהבראתי, אין סרטן ואהוביי חזרו
אלי בקול תרועה. אני מאושרת, עד מתי? זו השאלה הגדולה.
"נו באמת מרים תחיי את היום, תשכחי את העבר ואיזו הפתעות מצפות
לך מחר. תחייכי את החיוך הזוהר שלך." כפי שבני אומר, ואני
מחייכת.
יהיה טוב הלוואי.