|
יושב במכונית הישנה שלי
ומנסה למצוא איזה בית
כבר 3 שעות מסתובב ברחובות ועדיין לא הגעתי
היא פותחת חלון ונכנסת רוח מקררת לי את הפנים
אך המבט שלי מכוון קדימה הוא נשאר על אותו הנתיב
ובסוף אני אגיע לנקודת ההתחלה
היא מנסה להביט בי פנימה
אבל היא לא היא לא יכולה
ובסוף אני אגיע לא עוצר ולא נשבר
רק מושך מושך קדימה
ואל תגידי לי שמאוחר
גם לטיפוס מחושב שכזה היו לה פעם חלומות
אבל עם הזמן היא נהייתה מציאותית ובשבילה עכשיו הכול שטויות
אז היא פותחת חלון ונכנסת רוח מקררת לי את הפנים
אך המבט שלי מכוון קדימה הוא נשאר על אותו הנתיב
ובסוף אני אגיע לנקודת ההתחלה
היא מנסה להביט בי פנימה
אבל היא לא היא לא יכולה
ובסוף אני אגיע לא עוצר ולא נשבר
רק מושך מושך קדימה
רק אל תגידי לי זמנך עבר
יושב במכונית ומאזין לחדשות
בחוץ קורים הרבה דברים אבל אצלי אין הפתעות
רק ממשיך לדהור בכביש האין סופי
לא יכול לעצור... |
|
|
אנטיגונה: כן,
אני קברתי את
פולי-מהשמו.
קריאון: לכי
תזייני את אח
שלך
אנטיגונה: הי,
בלי לערב
הורים.
הנזיר האלקטרוני
משלים את
האפוזידיון החסר
במחזה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.