[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טל הנדלס
/
מעגל השנאה המיתולוגי

שלום לך קופידון, מה מביא אותך לפה בחורף שכזה? אה, לעשות טוב
אתה מבקש, כעת אני מבין. אמור לי נא, קופידון יקר, מתי בפעם
האחרונה צלחת במשימת קודש הקודשים של לעשות טוב לאדם כזה או
אחר? אם זיכרוני אינו מטעה בי, וסמוך עליי - הוא אינו, הפגישות
שלנו במרוצת השנים התחילו כלבביות ביותר, אך משם הכול היה מהפח
אל הפחת, הלא כן? מה לא עשיתי עבורך. הכנסתי אותך למעוני,
השקיתי אותך תקווה, האכלתי אותך אמונה, ותמיד הוספנו את תבלין
הטוטאליות, עד שכבשת את כל כולי ומילאת כל חור או נקיק בנבכי
נשמתי האבודה. אני מודה ומתוודה, היו לי ציפיות גבוהות ממך.
רבות שמעתי עליך ועל מעלליך בעולם, ואפילו אתר אינטרנט יש לך.
ואני חושב לעצמי שאם למישהו יש היום אתר באינטרנט הוא ודאי בעל
עסק רציני. הרי זה מה שאתה מנהל שם מלמעלה - עסק. סוחר ברגשות,
קונה ומוכר התחייבויות, נשמות, חיבוקים ובלבול. הבעיה אתך שאתה
איש עסקים ממולח, יודע את העבודה ובעל ניסיון רב של שנים
ארוכות. אין באמצע אצלך. הכל או כלום. עבור מה זה טוב? מדוע אי
אפשר קצת תחום אפור? לשם מה הטוטאליות הכל כך בזויה הזאת? אתה
הרי כל כך נהנה מזה, סדיסט שכמוך. לחזות בבני אדם מתפתלים מכאב
שאינו פיזי - בשביל פיזי יש את השטן. גרוע מכך. כאב פנימי
שנוצר כאשר כל התכולה הוירטואלית שהחדרת, בין אם דרך העיניים
ובין אם דרך האינטרנט, נשאבת ברגע אחד קצר ומתיש עד שלא נשאר
כלום פרט לאוסף של רקמות מלאות בריקנות. ואז מתפתלים. בעיקר
בת"א. אגב, הרגש חופשי להתערב באם אני פולט בדיות שאינן
מחוברות לקרקע מציאותית. אבל מה אתה מבין, אתה הרי יושב למעלה.
כנראה מעולם לא דרכה כף רגלך על אדמתנו הספוגה יזע ודמעות. הדם
ספוג פה מסיבות אחרות שלא נוגעות לך. ממליץ אני לך לרדת אל העם
אותו אתה מענה, ונסה קצת לטעום את החיים כפי שאנו טועמים אותם.
אולי תלמד דבר או שניים על הרוח האנושית. אני שונא אותך
קופידון, אני שונא.



ערב טוב אפלטון, מופתע אני לראותך הערב. מה מביא אותך לפה? אה,
שמעת שקופידון ביקר אותי והחלטת לבוא לזרות קצת מלח על הפצעים,
האומנם? נו, אתה הכי טוב בתחומך. בעל מקצוע ראוי לכל הדעות.
מוצא הזדמנות עסקית ותוקף. והרי אין הזדמנות עסקית מוצלחת יותר
מהסמרטוטים שמשאיר אחריו קופידון. יישר כוח, אתה בהחלט ישות
מוצלחת. אבל בניגוד לקופידון, אני לא כל כך מבין מה מתיימר
להיות תפקידך בכוח. מה מעשיך כאן על פני האדמה? להשכין שלום
בין המינים? לחיות בסטאטוס קוו משעמם שמזכיר את הכתבות
בצהובונים היומיים שפוקדים את דלתנו מידי בוקר? כל אדם בריא
בנפשו יודע שעדיף לחוות ירידות מאשר להישאר באותה תצורה כל
הזמן. יש הגדרה מצחיקה כזאת בעולם המתמטי שאומרת שמספרים
טבעיים הם שלמים וחיוביים. זה מה שרוצים ללמד את הגיל הרך?
שחיובי ושלם זה טבעי? הרי זה ברור לכל שדווקא להיות חצוי
ושלילי הוא הטבעי, ומה שמלווה אותנו רוב חיינו. אז מה אתה
עכשיו נדחף עם הניטרליות המעצבנת שלך? כל מה שאתה עושה זה לתת
למין הנשי לגיטימציה, ולמין הגברי כאב אשכים. הטרדה מינית
מהסוג המתוחכם ביותר, הסוג אתו אי אפשר לגשת לבית המשפט.
מקסימום לשירותים, לא מעבר. ואתה יודע מה? אני חושב שהמין
האנושי קצת חוטא בעצמו בסיפור הזה. הרי ברור לכולנו לאן הדברים
האלה הולכים. ידוע מראש שאחרי הסתלקותו הפתאומית של קופידון
אתה תופיע ותתמקם בין המינים, בין הנאהבים פוטנציאלית. ואתה
תקשה עלינו, ותקשה אותנו - או לפחות חלקים נבחרים בנו, ותוסיף
כאב מיותר ומתמשך. אני שונא אותך אפלטון, אני שונא.



סוף סוף אתה כאן. כמה שאני שמח לראותך ולקבלך שוב לחיקי. תמיד
אתה מגיע בזמן, ומתי שאני קורא לך אתה מתייצב מולי עם מגל
הגאולה. הו מלאך המוות, טוב שחזרת אליי. מכסה אותי ומגונן עליי
מעולם הטוב - רע בכנפי הסוף שלך. סוף שהוא רק התחלה חדשה. תמיד
אתה מציל אותי משני הרשעים הנתעבים קופידון ואפלטון. תמיד אני
נופל למלכודת שלהם אבל אז אני יודע שאני יכול לסמוך עליך, בן
ברית מאין כמוהו. הלוואי שעל שותפים נוספים הייתי יכול לסמוך
כפי שאני סומך עליך. כל אימת שאני מסתבך אתה מופיע וממית אותי.
כי הרי זו הדרך היחידה להתנקות מהרוע והגועל שפקדו את גופי
והספיגו את נשמתי בניצוחם של שני שליחי האופל. אני חייב למות
על מנת להיוולד מחדש. אין מנוס. זה כמו רוב המוצרים בשוק
האזרחי. הביטוח יספק מוצר חלופי רק אם הרסת לחלוטין את הקודם.
אם הוא רק קצת מקולקל אז ינסו לתקן אותו עם כלי וודו כאלה
ואחרים, אך לרוב ללא הצלחה. לרוב המוצר רק יתקלקל שוב, ואתה
תיגרר לנקודת שירות הלקוחות הקרובה לביתך, רק בשביל לדחות את
המוות הסופי. ולכן אני שמח שאתה מגיע. כי אני יודע שאז מדובר
באבדון סופי, ואני יכול להיות פנוי להיווצר מחדש ולנסות את
מזלי. הטרגדיה הגדולה היא שאני מספיק טיפש בשביל לקוות שהפעם
זה יהיה שונה, ואני תמיד נכווה ונגרר למה שמציעים לי שני
הקבלנים הנתעבים. ככה אנחנו בני האדם, לא לומדים. אבל עזוב, זה
לא נוגע לך. אתה לא אשם. אני אוהב אותך מלאך המוות, אני אוהב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לאנשים יש
חברה...


מוכרחים לעצור
אותם!



חרגול אוחז בנשק


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/6/07 2:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טל הנדלס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה