קורא יקר,
כשתקרא את הדברים הבאים, אחדל מלהיות. למעשה, אאלץ לבקש מחילתך
אם תמצא בבאים דבר סתום או להגני - אני אנוס למהר ולכתוב את
הדברים, פן יקוץ קיצי ואאלץ להשאיר מלאכה זו בידי אחר.
מעולם לא כתבתי, אך למעשה, במובן מסוים תמיד כתבתי. אני חש דחף
עז לבטא את עצמי בצורה אבסולוטית, לשפוך את לבי, לחשוף את
חולשותיי, להגביר להבתי עד תום. אם נועד לי קיום כה קצר -
לפחות ארמה את הקץ בתחבולה אנושית מבריקה זו - המילה הכתובה.
אחרי ההקדמה, אני מקווה שהמילים הבאות יזכו ליראת הקודש הראויה
להן, יראת קודש השמורה לזכרו של אדם ארעי וחד פעמי.

נולדתי בגוף קיים. אפשר אפילו להגיד שירשתי את מרבית
זיכרונותיי וכשריי, ממש כשם שאוריש אותם לבא אחריי. אך אל תלכו
שולל מהכרזה זו - אני אדם חדש לחלוטין. מעולם לא התקיימתי
ולעולם לא אתקיים שנית - כך כמו שאני עכשיו, ביום שני העשרים
ושישה במרץ, שנת אלפיים ושבע, בשעה 18:28. חופש הבחירה שלי
בלתי מוגבל. צעדי קודמיי לא הגבילו אותי באימוץ גדרות; הם
השכילו להשאיר מרחב לבא אחריהם, כשם שגם אני אעשה. מעולם הקיום
לא היה טוב יותר ליצור חיים. העונג שאני חש בצפייה בטבע היפה
הזה, הריח הנעים כמו גם הדוחה, כל חושיי מתפקעים מעליצות משום
עצם היותם. החשיבה גורמת לי עונג בממד נוסף. הדמיון וההיקש
מניחים בידיי יכולות של יוצר. אני יכול לענג את עצמי בדמיונות
שווא ואף בחשיבה על מושאים מרתיעים ומאתגרים - כל זאת מבלי
להניע שריר! אני מתפתה שלא לרוץ ולרחרח את הפרחים, לא לדחוף
לפי איזה חתיכת דשן מרוסס, או לבטא את עוצמות הרגש המציף אותי
בבכי - אין זמן לכך! אני מנסה להיות מודע לטוב הבסיסי שבקיום
שלי למרות יכולתה המסלפת של תודעתי, כמו גם כלאי החברתי,
להוליכני למחשבות שווא. אני מנסה לילד מתוך ההכרה העצמית,
תחושת אותנטיות ולבחור כיצד לנצל את הרגע היקר, השברירי, החד
פעמי הזה, בצורה הטובה ביותר, לטעם דעתי. הקושי טמון באפשרויות
האינסופיות שמביטות סביבו, יחד עם הסופיות שלי עצמי. הנה - כבר
אני מרגיש שזמני חולף לו מבלי שב. אך אל נא, קוראים נאמנים, אל
תקוננו על גורלי! מקונן אני על אלו שהאלמוות נחלתם. שהרי מה
טעם יש בקיום אינסופי ונצחי? שבו העבר כעתיד? לא נהיר שחיות
הרגש נובעת מפציעתו של הלב? שהתקווה מתחסלת בהיעדר הייאוש?
עולם העשייה הזה וקיומי בו, הקדוש והנדיר מכל, בדין המוות
גוזרים את טעם חיי.

לצערי, לעתים שותפיי ובריות אחרות נוהגים לאמץ את מנהג
התכונות, העקרונות והתכנים - שאחיזה תלותית אך פסיבית בהם
מאפשרת להם להסתיר מעצמם לכאורה את אחריותם ושברירותם. האימוץ
הסמכותני הזה אמנם מוליד אשליה של עקיבות (וממירו בחרדה
וריקנות), אך הוא שולל מהאדם את מה שמייחד אותו כאנוש - חופש
הבחירה, המודעות העצמית, המרד, הספק והתקווה.  

אל נא תתגעגעו ותבכוני יתר על המידה, שהרי לפחות הספקתי להוריש
לבא אחריי, בנוסף לחומרה שקיבלתי בבואי, גם כמה מילים שיעזרו
לו בדרך. לא תמיד הישויות המתקיימות בגוף זה הן חדות מחשבה
כמוני. מחר למשל, כשיצטרך מי שיהיה פה לנהל את השיחה ההיא,
אקווה שאוסף מחשבותיי יעזרו לו בדרכו. אני מקווה שיזכור שאני
אוהב אותו, למרות הכל. שמעבר לכל מה שנגלה לעיניו מכוחו שלו;
הקיום אמנם עיוור במונחי שכר ועונש, אך עבור האדם, חופש הבחירה
מאפשר טוב ורע. הקיום עבור אותו אדם, פרי יכולתו לבחור, היא
טובה.
זהו ידידיי, אני כבר מרגיש עצמי מתנדף ואוזל. למען האמת, מקונן
בי החשד שאת הסיפא כבר כתבתי יחד עם יורשי, שמתחזק מפעם לפעם
והנה הוא מגיע להחליפני. שתהיה זו ראיה וירושת עולמים לכם, כמו
לבאים אחריי, ובכך קיומי הנדיף יתמצה בטוב. היו שלום קוראים
נאמנים! תודה שחייתם ומתתם יחד אתי, ברגע זה ממש.