ג'ונגל. תאלס הביט סביבו. הרבגוניות של העולם הסעירה את חושיו;
צמחייה נובטת, רפרטואר מרהיב של צורות וצבעים, בעלי חיים
ואנדרטאות המקדשות את פאר היצירה, הקיפוהו מכל עבריו. כל אלה
הביאו אותו לפליאה גדולה ומבוכה. רק המים, כך נדמה לו, נותרו
קבועים במידה מה. הוא לוחץ את הפרי האדום- ונוזל בהיר נפרץ
מתוכו. הוא עצמו ממיר נוזל בנוזל. "זהו זה!" הסיק בהתרגשות,
"הכל זה מים!".

אברהם הביט בפסלונים שבבית אביו. הוא סלד מהבעותיהם ומהפטישיזם
ההמוני שהפיקם. מאס במראה המזון המועט של העם מוגש אחר כבוד
לאותם פסלונים חלולים. דרישתו לאמת, העוול שחווה - עודדו אותו
להסיק את המסקנה המתבקשת; "הכל זה מופשטות! הכל זה אחדות אחת
מופשטת! החומר הוא אשליה".

סידהארתא ישב מתחת לעץ, על שפת הנהר. הוא ראה את בני האדם באים
והולכים, את חיות השדה נולדות ומתות, את ההרס והבריאה שהביאו
הגשמים. את הכלייה, החידוש המחזורי והניגודיות הגועשת בטבע.
הוא הביט בנהר והבין; אין טוב ורע, אמת או שקר - הכל ביחד יוצר
הרמוניה עשירה! הטבע מכיל את שלל ניגודיו והטוב והרע מצוי בידי
אדם!".

משה הביט למטה. ימים כלילות עשה על ההר לבדו, מביט באחיו
האבודים סוגדים לעגל מוזהב, נזכר במצרים שזה עתה יצאו ממנה, על
השחיתות המוסרית הגואה שם, על התועבה שחזה בבית גידולו. "אל
קנא לנו!" ייחל והסיק, "זוכר עוונות".

יושקה היה תלמיד חכם. חבריו העריצוהו ושמועות מסתוריות אפפו
אותו בעודו חי. הוא ראה עוני וזוהמה בקרב אחיו, הכורעים תחת
עול הרשות ונאנקים מחוסר תקווה. "אלוהים הוא חסד טהור! הוא טוב
ומייטיב ושומר על חסידיו על פני האדמה! הוא משגיח ומתערב!" אמר
לידידיו והחזיק באמונה זו ממש עד שנפח נשמתו וחווה וביטא רגע
של אמת.

זרתוסטרא הביט מטה. הוא ראה את בני האדם כיצורים פתטיים,
המתפלשים בעפר האדמה. הם נותרים ערים אך כדי לישון טוב יותר.
בריות המפחדות לחשוב ומאמצות אליליהן כדי להשתיק את דרישת
העוצמה. אחיו העדיפו להקריב את חיי המעשה למען אשליית העולם
הבא, לאשליית העונש והשכר, החטא ועונשו. הם המירו את פוטנציאל
כוחם בשעבוד מרצון לאליל בשר ודם.  "האל הוא צורר אכזר המשחק
על תקוות עלומות ומצדיקות עצמן! הוא מת בנפש האדם!" זעק
בהשתלחות בעודו שוקע.

האדם האחרון הביט סביבו. הכל היה ריק ופרוץ. החוקים, הערכים
והאידיאלים התחלפו במהירות בפרקטיות והדוניזם. הכל פתוח לפניו
כתהום. הוא קרא לעצמו "חופשי", אך עדיין משהו העיק עליו. הוא
הביט במה שבעיניו יצג את עולם הערכים האבוד; מוסדות הדת. הביט
בפטישיזם, בפשטנות, בפרימיטיביות, בתואנות שהן סיפקו. הוא
התקומם עליהן אך לא על הגדרתן את האל. היה לו נוח יותר לקבל את
התפיסה העממית המעוותת ביותר של האל - כדי שבנקלה יוכל להשתחרר
מכבליו של זה. "אני פועל לפי סיבתיות, אז הכרח הוא שגם האל
פועל כך. המוסדות הדתיים מחנכות לעונש ושכר אז כנראה האל אכן
מחזיק באלו. אם אני הייתי אל - הייתי עושה כך וכך, אך לא כן
הוא הדבר - משמע אלוהים מת. אם מותו משמע חופש עבורי -  אז
אלוהים הוא שיעבוד!". וכך, תוך שהוא הורס ושולל הכל "לשם
שמיים", בהליכה, כריעה ולבסוף זחילה מושפלת - דידה לו האדם
האחרון בחזרה אל הג'ונגל וחיכה בלא ידיעתו - לתאלס הבא.

אופטימיות.