למה זה תמיד קורה, חוזר ונשנה,
ללא הפסקה, כמו מסטיק לעוס.
לא משנה כמה אנסה, בסוף
עדיין אישאר עם אותו סגנון ביד.
שיר עצוב או בודד, זה עליי כבר מאוס.
התסכול אותי גומר, אני צריך קצת מרגוע,
משהו שאכתוב ואותי יעודד.
השירים לי מהווים, איזון, זאת אני כבר יודע,
אבל אני רוצה שאת כולי ישקפו,
ולא רק את החלק ... ההוא.
שיר שיביא לאנשים שמחה, ולא רק ידכא,
שיראה לכולם שאני לפעמים גם שמח.
כנראה זאת הדף לעולם לא ידע,
חוץ מאולי ברמיזות,
של אושר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.