[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיקה ניקול
/
תמיד זה ככה / ניקול

כבר בדרך לחדר ניסיתי להבין איזה סוג של שיחה בדיוק זה הולך
להיות. לפי הפנים שלה הבנתי שזה לא הולך להיות קל. היא שוב
תתחיל עם השטויות שלה. תמיד זה ככה.
היא התחילה את השיחה ב- "בוא נעשה שיחת סיכום". אני כמובן
חשבתי שזה שוב אחד השגעונות האלה של  'אתה לא משקיע מספיק'
וכאלה.
"נו, מה סיכום עכשיו?"
"סיכום, סיכום. די, אני לא יכולה יותר. לא רוצה את זה יותר".
הסתכלתי עליה. העיניים שלה כבר נצצו. תמיד זה ככה.
"ולי אין מה להגיד בנידון?" כאילו שבאמת יש מה להגיד כשמישהי
אומרת לך דבר כזה.
"אתה לא יכול לתת לי מה שאני צריכה".
"מה את צריכה"?
"אהבה". תמיד זה ככה. "זה בסדר שאתה לא אוהב אותי. אני לא
יכולה להכריח אותך. אבל זה דבר שכרגע אני צריכה ולא בטוחה
שמוכנה להסתפק בפחות מזה".
וואו. איזה משפט, אה? מה אני אמור לענות על דבר כזה? וזה לא
שאני לא אוהב אותה. אין כל ספק שהיא הבחורה שהכי אהבתי אי פעם.
אבל אני פשוט לא מסוגל להגיד את זה. לא יודע למה. אולי אני
באמת לא אוהב אותה? אבל איך זה יכול להיות? אני כל כך רוצה
להיות איתה. אני לא רוצה שזה יגמר. לא עכשיו.
"אתה רואה? אתה אפילו לא אומר כלום".
"מה את רוצה שאני אגיד? את מציבה פה עובדות..." כן, התקפה. זאת
הדרך.
"שום עובדות. ככה אני מרגישה". 'ככה אני מרגישה' - אלה 3 מילים
שבאמת אין איך להתמודד איתן. שום דבר שתגיד לא יוציא אותך
בסדר. חוץ מאולי... לפעמים...-"
"אני מתנצל". הנה. אמרתי את זה.
"מה אתה מתנצל?" לא עבד. הייתי צריך לצפות את זה. תמיד זה
ככה.
הבעיה היא שאני באמת לא מבין מה עשיתי לא בסדר. מה בדיוק היא
רוצה? איך לתקן את זה?
אז ניסיתי להעביר נושא.
"רוצה תה?"
"לא תודה". כמובן שהיא תסרב. תמיד זה ככה.
המשכנו לדבר. על כל מיני. הצעתי לה שנלך להכין עוגיות יחד. לא
התחשק לה. ואז היא הייתה צריכה ללכת.
"תתקשרי אלי בערב?"
"לא נראה לי..."
"נו די, אני לא רוצה שזה יגמר. אני רוצה להיות איתך".
התקרבתי לנשק אותה. היא הפנתה לי את הלחי. עכשיו אני מבין כמה
זה מרגיז וכואב כשמפנים לך את הלחי.
עשיתי פרצוף עצוב וקולות יבבה של גור כלבים עזוב. התקרבתי שוב.
היא שיתפה פעולה.
לקחתי אותה הביתה.
"תתקשרי אלי בערב?" הלוואי שהיא תגיד כן.
"אני אחשוב על זה".
כשהתקרבתי שוב לנשיקה קיבלתי סינון קל של "זה לא פייר מה שאתה
עושה" מכיוונה.
כשחזרתי לחדר קיבלתי הודעה לנייד- "הזדמנות אחרונה". תמיד זה
ככה.
אבל עכשיו היא שוב שלי, והפעם לא אוותה עליה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הבטן של שלי
רעדה כמו ג'לי

ואני נעשיתי
קשה
כמו פיסיקה
גרעינית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/6/07 9:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיקה ניקול

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה