תתאבל
על מותי,

כמכאוב אחרון של חייך.

תבכה
את דמעותיי,

כחצי שני של סבלי.

תבקש
את תסכולי,

כקדוש החס על חטאיי.

תדמם
את דמי,

מכיוון שספגת די והותר.

תנשוף
כאבי החוצה,

כנשימה אחרונה וצחה.

תזכור
זיכרונותיי,

כסיוט החוזר לילה לילה.

תצעד
צעדיי,

ותוביל אותי לשמיים.

תבריח
מכאוביי,

כחושך המבריח אור.

תתמזג
לתוכי,

כלבן המתמזג אם שחור.

תדבר
מילותיי האחרונות,

בלחש מבין ואיטי.


כשאני אמות
את חייך.

ואתה תחיה
את מותי.





מוקדש באהבה ובשנאה, לאותו אחד שלא קיים.
ולא טורח לבוא.