הכיצד ארמה את עצמי הנשחקת, מעומס יומי?
בתהליך הנראה מעוות במקצת,
כך הלב נעלם, אט אט.
לעולם לא אשוב להיות
אותה האחת,
כמעט.
והראש עוד רגע נופל מעוצמת המעמסה.
אין לי מושג, מה עוד לא נעשה?
לעולם לא אשוב להיות
כי אני כבר אחרת.
הצמחתי לי לב מחדש,
אמונות אחרות.
ובתוכי, קצת לאט, תקוות חדשות כבר שרות.
לא את אותם השרים, רמזים השזורים שקשורים לעבר.
לעולם לא אשוב להיות
ונגמר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.