האומנם, בצעקות עסקינן?
אולי בכאב?
כאשר השמש שוקעת בי,
ורוח ים מלטפת.
סופה של תקופה,
אפלה ומטורפת.
את השמיים הצבועים באלף גוון,
מעטר לו בקצוות, הזמן.
הוא מכבה פנס, אחר פנס,
כאילו מחכה הוא
למשהו אחר שכבר נכנס.
חושך
וכבר
נדלקו כוכבים.
נקודות אור זעירות, בשמיים כואבים.
ואין מי שיתן את הדין,
בתוכי
יש עוד חלק קטן
להמתין. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.