חייתי בשלום עם הירח, עד אתמול.
הירח השאיר עליי את אורו, אהבתי את הירח.
מיד כשהשמש החלה לרדת שמחתי לבואו של הירח

אתמול, כשישבנו במכונית שלך, הירח הסתכל עליי ממש בעיניים, הוא
ראה אותי,
הוא ראה שטוב לי.
אתמול, כשהתחבקנו הרגשתי עטופה כמו הירח בתוך ההילה שלו
עכשיו, כל פעם שהשמש יורדת ועולה הירח, עולה בי יחד איתו תחושת
הבדידות,
הבדידות הכל כך גדולה לעומת היחד של אתמול, כשהחזקת אותי קרוב
וחזק.

אתמול היה ירח טוב, ירח שומר, ירח מסתכל ומגן
והיום הוא נראה כל כך בודד.
הירח מפריח ניצוצות של אור לשמיים, ויורה כוכבים, ככה סיפרו
לנו כשהיינו קטנים

חייתי בשלום עם הירח עד אתמול.
הירח השאיר עליי את אורו, אהבתי את הירח.

ירח זקן וטוב, ירח מחייך, ירח...
לירח יש סבלנות, והוא עולה בשקט אחרי השמש
ואתה, כמו הירח שלי, עטפת אותי בהילה של חום, קבלה אינסופית,
סבלנות, לא תפגע בי לעולם.
כולם אוהבים אותך, אני יודעת. אבל אתה, לא זכית עוד אף פעם
לאהוב, אהבה באמת.

הירח ראה שטוב לי אתמול, הוא הסתכל עליי וחייך, הוא שמר עליי
ואני לא פחדתי מכלום אתמול. למרות שבכיתי. את הבכי היפה הזה,
לא פחדתי מכלום אתמול.
אתה הירח שלי, שמרת עליי, הסתכלת עליי ישר בעיניים.





מוקדש למי שהפיח בי תקווה בלילה קר של ה-11 בפברואר 2007.