ממרומי הקומה השלישית, מבעד לחלון הזכוכית
רואה כיצד מתחתי מתרוצצים אנשים כאחוזי תזזית
מגובה כה רם איני יכול לחדור לתוכם
מה אומרות פניהם, מה צופן ליבם
האם מר הוא על קרוב הסובל ממכאוב עד מאד
או עולז בקרבו בשמחה על ילוד?
אך ממרומי הקומה השלישית,
גם חלון הזכוכית אינו מחדש
אינו מאפשר לדעת,
רק לנסות לנחש...
ובעצם מה איכפת לי-כך בראשי היצר מנקר
הרי לא אותי הם באים לבקר!
שיהיו פניהם עצובות או ליבם עליז ושמח
העיקר שאלה שאותי רוצים לבקר - ביתי אארח!

נכתב בעת שהותי בבית החולים.