העין נתקעת בסדק על התקרה
ומסרבת להביט לכל כיוון אחר.
הידיים מכווצות באגרופים
ומסרבות לנוע בכל תנועה אחרת.

החדר חשוך,
המוזיקה חזקה.
החושך לא מפסיק את הדמיון.
הצלילים לא ממלאים את החלל הריק.

העיניים מתמלאות דמעות,
האגרופים מכים חרש במיטה.
אין אף אחד ששומע.
אין אף אחד שמגיב.
אין אף אחד שיעצור את הסערה הקרבה.

עוד רגע,
ואין עם מי לדבר.
חיה מטורפת מכה וצורחת
ללא מעצורים כלל.

זה מרגיש כמו שעות,
אך החיה נרגעת לבסוף.
העין נתקעת שוב בתקרה,
אך לפעמים נעה לקירות גם.
הידיים שוב מכווצות,
אך לא בחוזקה.

אך לא, זה לא נגמר.
זאת רק עין הסערה.