נהרה לא תבוא.
התורה נחתמה
במסורה
ונמסרה לדורות.

החומשים עלו כולם
ודברי כל הנביאים הודפסו
נכרכו לספרים

כלו הספקות, מי שהאמין
יספור עד עשר המכות
ויזכור
ומי שלא ירצה
יתרצה בדעתו

מהעת ההיא ניתן לראות אנשים
בודדים
לוחשים ונופלים
כמו אותיות עבריות
ועבדים ששמם נמחק בין תקופות

נהרה לא תבוא משם

פעם ראיתיה
פניה בין אותיות גנוזות
עוטות זוהר
בוקעות מלב-הר
למרגלות מדבר
מה שהכילה שפחה והשכילה משם
לא יעמדו למרגלותיה רבים כעם
הללו האוגרים מילה ועוד מילה
למישנה צרופה

אפופה זו התקופה,
בחנופה והסתר פנים
ומרחצות גוף בערפילים
בלילות בחצות  
בחצרות ארצות החושך
עת הנופך מתפוגג ודובר
כאומר:
מלבד עשרת המכות היו גם
הדיברות
היה גם עשן ועם נאשם.

מהורהר מיזם הזמן  
שיצר הר
ויזם עם.

מאז נותר תעלומה

ומיקומו של ההר לא אותר
אלומה וחומה עוד תועה
כרחל אחרונה באין מאסף
עטורה בכתמים בודדים
זרה מסמנים מובהקים
עולה
היא לא תשוב רעות נכוחה בעדרים

הגוון הלבן עודו עוטה ענן
ועמוד עשן רוחף
אופף בדברים האקראיים
מי שראה היה זה הלך קדום
מדדה ברוחה של תקופה

שפחה סרוחה ועיתים עתה מונחים
קמוטים עמוקים בתווים

איש ההולך וכופף דעתו ומשלים
כעשב השדה והעלים החולפים
מחזורים בעונות ככללים  

"נהרה לא תבוא"

לחשה לאיש הנביאה-אליה.
היא לא הייתה לחישה שהתורה
התירה וכללה נבואתה בין ספרים

בכפרים הדרומיים הנידחים
הנושקים בשקט המדבר
במקום בו ההלך עוד דר
שמע אותה
באה אליו בחיזיון
טרם הוגף חלון הזדמנויות
האחרון
והוילון אטם את הדעת ברעד לדלוף
בין מציאות לחידלון
או שמא תעתועי הזיות
מצויות
והן חזויות
מחזית

בעת שהאחרית עלתה במראית
תפילת שחרית
במהויות וההוויות
האותיות ריצדו בתזזיות

ביום אחרון הייתה
פורשת ידיה לנחמות
מגישה חיזיון ימי הנביאה-אליה
מתפוגגים בעדרים של ענני כבשים
הנמוגים ונעדרים

כדברי אללים שאינם חיים, הנסמכים
בנביאת שוטים

לא בנמצא סופר סתם
כותב דברי תום היותם
פגים מהברתם
מטוב עד רעה
נביעה קדומה
ועלומה היו

המסורה חתומה, זו העת.
יש לשוב לפני האדמה.
אין לעסוק בקולות
העולים מנביעת נביאה אלמונית
ועדרים פועים
מלבד קשירת החזון ללב ענבלים
לעשות פעמון
שתבוא בו הרוח וכן בעלים

שיעלו צלילים עטופים
בכתמים
דמדומי צללי ירח נופל כתומים
עטויים תמרורים לעדרים
במעותדים והטלאים
העקודים והנעדרים.
מהעדרים