כי נזהרתי
מאורך ואלך
לאמוד לאמור
חום עורך:
תבן ומספוא
ומים לרחוץ רגליים

קחי לך כסף
כלי זהב
ובגדים,
ומגדנת, אכלי ושתי
הטיבי ליבך בזוכרך
כי לא ידעת נפשך
בהולכך לדרכך

לא אשב עשור;
ממתינים.

רבו ופרו בתוכי
העדרים, טלאים נקודים
מסמנים במקלות אותות
בזמנים

כי אין ימים אחדים
בידי להניח עדרים
רובצים
מלבד חלום נח על אבנים
חלון לסולם
וגרמים
ועולים ויורדים בו
צללים

בעלות שחר
אלך
גם אם בוקרו
ישק קור
גופי יחם
יפעם מתוכי
על רכותי וקושיותי
עור נפשי אשיל
קליפתי
אבשיל
לאור שמשות
בהולכי גלעין
יחשף
יעלו הזריחות;
לצמיחות

מה מלכך זה
כי תראי;
מלקך היה בשוטים
ועקרבים מכישים
משוטטת בין מתים
שותתת מיילדת דמים
שם חזיתי בכייך

נהי מילים
במוות
מציתות פרחים
בוכים
מבצבצות, מרחמך
צובטות געגועים
בזוכרך מלכותך
ואין נהרות בבל
ולא כנורות
ולא ערבות בוכיות


גופף עזבונך,
גופך עוד נח בידי
פיקדון
עד תום ימי הדברים
החידלון

שח ראשך
בארץ עכורה, נוכריה
בהולכך ארך מסעך
עד בואך
בדבר המלך
עת יונח בליבך
תיוסד ממלכת
יקום נתין;
ושפחה מלקטת לקט
תניח את הזמנים הקלועים
בסל הזרדים
כמניחים תבואה באסמים

גם כי אלך נוטה
צילי לכת על ימני
לא ימוט ולא ישן
מבטי
שומר ליל אמש
חמס לקט אבנים
בראש סחרר
וכאב עורף;
אך פתאום
הרעם היסס
הד ועוד הד
גל עד

"שהדותא"

לא ראית כי גונבת;
תחילה גופך
רפה, זוחל הולך
לנפשך
נותרת באחרית
ארץ נוכרית
ללא חלק ונחלה
בה יונח שמך

עודך אוכלת
טרם שתית

רבות כל העושר
עלה על שולחנך
רעב בך, לאמור;
תשוקתך לאישך
ואליו שאי גופך
לבונה ומור מסכי גופך

בפדן ארם
נגוז הצאן
מלבן הארמי
גונב אלוהיו
ואלוהי יעקב בא אליו
הישמר, הישמר  פן
תדבר מטוב ועד רע
מכל משמר
בין גמל
ודרך נשים
נסתרו דרכיו

גונב יום
נוגב לילה; בקרע כנף מעיל
הנמעל לאור
מפציע בפיצעו
אכול החורב;
לעת ערב בקור חורף
על חרב
תיפול הלבנה
בסער סהר
קרן אחרון
יפציע שחר
בשתיקת חרון

כפור הלילה
נדרתי שנתי;
תדר מעיני
זה לי בתי

בהולכך
בשובך
אל בית אביך
זכרי
את אהבת רחל
ולאה
מה אמרו
בבכר הגמל

הן הלכו אחריו
ואומרות דורות
טרם  רות;
כי כל אשר לאבינו
לך ולנו לבנינו הוא

כל אשר יבקש אליך
אלוהיך אלוהינו הוא.

אל תפסחי
בין התרפים
עשי בתוכך אלוהים

נוכרי הייתי בך
עודך מייסדת ממלכת
מחפשת מלך
מהלכת
בין האתונות

שהדותא מילה בארמית =גליעד.