[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בת-עמי
/
יובל

היה לנו כל כך טוב ביחד, לפחות לי היה טוב, הרגשתי שגם אתה
נהנית, ואז באה המלחמה הזאת והרסה לנו הכל. אתה זוכר איך הכל
התחיל? נרשמתי לאיזה אתר שידוכים טיפשי ושם הכרתי אותך. שלחת
לי תמונה שלך ונראית גרוע, לא יכולתי לדעת שאתה פשוט לא
פוטוגני. בדיוק קניתי את האוטו שלי ואתה אמרת לי לבוא אליך
ביום שישי לכרמיאל, לנהוג עד כרמיאל, כשאפילו ליד הבית הייתי
הולכת לאיבוד. בסוף החלטתי לנסות, כמובן שכמעט הגעתי לג'נין,
אבל באיזשהו שלב מצאתי את הדרך שלי אליך. אמרת לי שאתה לא מחפש
קשר רציני, יותר ידידות מכל דבר אחר.

תכננתי להיות אצלך שעתיים ולחזור הביתה. בסוף נשארתי עד יום
ראשון, מעולם לא היה לי כל כך כיף כמו שהיה לי אתך, היית
המאהב, הידיד, האח, האבא והאימא שלי באותם ימים. ימי השישי
האלו נעשו קבועים ואמרת לי שאתה מרגיש כאילו הכרת אותי שנים,
כאילו אנחנו שני חצאים של אותו שלם. שלושה חודשים של כיף צרוף,
חשבתי שזה לעולם לא ייגמר. ואז התחילה המלחמה הארורה. דאגתי
לך, התקשרתי אבל לא היה לך זכר. חודש וחצי הייתי אכולה דאגות,
דמיינתי את הגרוע מכל.
המלחמה המטומטמת הסתיימה ומיד התקשרת אליי, עלו בי תחושות הקלה
שאי אפשר לתאר. סיפרת לי שלא יכולת להישאר שם, כרמיאל הייתה
בקו האש, ואז הגיעה מישהי שהכרת בדיוק באותן נסיבות בהן הכרת
אותי והציעה לך לעבור לגור אתה למשך הזמן הזה. אישה מבוגרת
ממך, שגרה בבית ענק וציורי בעמק פסטורלי ושקט, עם בריכה
וג'קוזי - וזה הספיק כדי שתשכח איך קוראים לי.
סיפרת לי שאתם מאוהבים, היא רוצה להתחתן ונראה לך שתסכים ומה
אני חושבת ואני כמובן, כמו תמיד, הידידה הנאמנה, תמכתי בהחלטה
שלך. ביום חמישי הצעת שאבוא, אין לך הרבה זמן אבל אתה מתגעגע,
הגיע יום שישי ויצאתי לדרך שנעשתה לי כל כך מוכרת ואהובה,
בגללך.

כבר כשהגעתי הבנתי שכלום כבר לא יהיה אותו דבר, היית קר
והרגשתי שאתה נחמד אליי רק כי אתה חייב, לא הפסקת לדבר עליה
ובילינו את הלילה בשני חדרים נפרדים. האור עדיין לא הפציע ביום
שבת והרגשתי שזו תהיה מעמסה גדולה מדי על כתפיי הרגישות גם
ככה, לקחתי את המפתחות של האוטו, אמרתי לך שאני הולכת ובניגוד
גמור לכל פנטזיה שלי, לא ביקשת ממני להישאר, אמרת להתראות קר
והלכתי.
זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותך. אני כותבת את זה כי נזכרתי
בך אתמול, השיר של האיגלס התנגן ברדיו והעלה בי זיכרונות
מוחשיים מאוד ממך. נזכרתי בקטע הוידיאו שצילמנו ביום הראשון
שלי אצלך, ישבתי וראיתי אותו בשמחה מהולה בעצב: שמחה כי ידעתי
שזה קרה ויש לי זיכרון מהתקופה היפה הזו ועצובה כי ידעתי שזה
הזיכרון היחיד שלעולם יישאר לי ממך.
המלחמה הרסה לנו הכול, אני מתגעגעת אליך .







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נו, אז לפי
דעתכם הגעתי כבר
לרמה של
נימפומנית???









ילדה קטנה


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/6/07 21:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בת-עמי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה