היה-היה ילד צעיר בשם עמוס, עמוס היה יוצא כל בוקר עם אמו לבוש
במכנס צהבהב וחולצה ירקרקה.
אמו לא לבשה כלום, היא אמרה שזה חלק מלהיות לוחמת חופש, היא גם
אמרה שביום מן הימים גם עמוסי יהיה לוחמת חופש.
עמוס גדל והלך לגן, הוא מצא את מקומו בבית הבובות, שם שיחק עם
חברתו הטובה סיסיליה, שכמובן היא הייתה חברתו הדמיונית.
הוא זוהה כבעל מום.
יום אחד, כשראה עמוס את חברתו הדמיונית קופצת מהגג וכל הדם
הדמיוני שלה ניתז על כל קירות הבית, הבין כי הוא אינו שלם עם
עצמו. הוא ידע סוף סוף! הוא לא נמצא בגוף המתאים! כל חייו הם
טעות. כל חייו הוא חי בגוף שאול.
כשחגג את יום הולדתו העשירי התעורר מוקדם בבוקר והתגנב לחדר של
אמו ואביו. עמוס יצא מהארון ובשקט בשקט נכנס לארון הבגדים של
אמו, הוא לבש את שמלת המלמלה הכי יפה שמצא וברגע ששמע את השעון
המעורר של אמו מצלצל, פרץ עמוס אל מחוץ לארון והחל במחול.
אמו לא ידעה מה לעשות, היא פשוט נדהמה, זה שוב קורה לה. עוד
אכזבה.
היא הורגלה לזאת בעבר ולכן ידעה מה לעשות עם בנה האהוב.
פשטה אמו של עמוס את שמלתו ושמה עליו את המיני המנומר שלה.
עמוס הנרגש החמיא לה ואמר שזוהי המתנה הכי מהממת שקיבל בכל
חייו.
אחרי שסיים לאכול את ארוחת הבוקר ניגש לאוטו כמו שאמו אמרה
לו.
הוא חגר חגורה כמו ילד גדול.
הם נסעו במשך כחצי שעה עד שהגיעו לקליניקה של ד"ר שלומסקי
שמיקומה היה מאחורי מעדניית שלומסקי בע"מ.
עמוס הטיל את מימיו מרוב התרגשות, הוא ידע שזהו עתידו.
אמו נגשה לדלפק ולחשה בקול חלש דבר מה לאחות ומיד ניגשה לעמוס
הצעיר וביקשה מהזאטוט להתלוות אליה.
כעבור שעתיים של ניתוח יצא עמוס... סליחה, מרי.