[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חני נשיא
/
חיבוק

היה לה קר, אז הוא חיבק אותה. חיבוק חזק שהצמיד אותה אליו,
צמוד כל כך.
זו לא פעם ראשונה שהיא הרגישה את מגע ידיו על מותניה שעטו
חולצה שחורה ודקה, זו היתה תחילת האביב אבל רוחות חזקות נשבו
בחוץ וכמה טיפות של גשם ירדו על אפה הסולד.
היא לא היתה לבד איתו, היו שם עוד חברים שהוא הכיר וחלק שהיא
הכירה, אבל ברקע, באותו הזמן, היא ראתה רק אותו.
היא נכנסה לחדר עם שתי חברותיה, ועיניה נחתו עליו, יושב בפינה
ומדבר עם חבריו, היא ניסתה להתעלם, והלכה להגיד שלום לכולם.
כשהגיעה אליו הוא רק הביט עליה והיא הרגישה איך בטנה מתהפכת
בקרבה.
לבסוף יצא שרק הוא והיא נשארו לבד בחוץ. למרות טיפות הגשם
והקור החזק, כל חבריהם טיילו בנעימים במורד הרחוב ורק הם ועוד
חבר שדיבר בטלפון בחרו להישאר.
הם ישבו אחד ליד השני, במרחק של נגיעה, ירך אל ירך, ושתקו.
שתיקה אפופה במבוכה קלה.
היא הביטה ישירות אך מידי פעם פזלה לעברו, לראות אם הוא מסתכל,
אבל הבחינה שגם מבטו מופנה ישירות ולכן החליטה להחזיר את מבטה.
היה שקט ברחוב, אפילו הציפורים לא צייצו, והערב נראה לה כל כך
מעורפל.
היא בחנה את סביבתה, והבחינה במנורה שהאור שלה מעומעם, לאחר
מכן עיניה פיזזו לעבר אור שנדלק פתאום בבית רחוק. פתאום היה לה
קר, מין קור פנימי שכזה, ידה החלה לרעוד והיא חיבקה את בטנה
כדי לחמם אותה אך גופה נע באופן לא נוח.
"קר לך?" לבו שם לב לאופן שבו היא נעה.
"קצת", היא פלטה ביובש, מפחדת להבהיר את מה שהרגישה.
הוא נצמד אליה יותר, כעת ירכיהם היו צמודות זו לזו. הוא הרים
את זרועותיו וחיבק אותה. "כדי שיהיה לך חם", פלט.
היא הרגישה את חום מגעו והרגישה מין צמרור שלא יכלה להסבירו,
פתאום היא הבחינה שהם צמודים ושהוא מביט בה בעיניו הגדולות.
בהתחלה פחדה להשיב לו מבט, אך אז אזרה אומץ ועיניה הביטו אל
תוך עומק עיניו.
"מור..." הוא מלמל. והיא ידעה ששניהם מרגישים את הקסם העז
שמציף את שניהם.
היא הרגישה שהכול מסביבה נעלם, וחשה פתאום בתחושת אופוריה
שכלום לא חשוב, ושאין בעיות בעולם. היא אהבה את ההרגשה הזאת,
ורצתה לרגע קט להמשיך להישאר ככה לעד. ללא שום דיבורים, ללא
שום תנועה אחרת. היא חשה שכל תנועה אחרת שתבוא תהרוס את הרגע
הזה.
פתאום התפללה לאלוהים שאף אחד לא יבוא ויהרוס את זה, ששום דבר
לא יקטע את זה בפתאומיות. היא לא ידעה אם היא מרגישה אליו
משהו, אבל היא ידעה שהיא מרגישה וזה גרם לה לאושר מזערי שמילא
את לבה.
אבל אז הגשם ירד בחוזקה כאילו מאיים לשטוף את הרגע. היא קיללה
את הגשם, במיוחד כאשר הם התנתקו והוא מיהר להיכנס למבנה, היא
הלכה אחריו, אך אז הרגע נעלם. והמבטים נשארו זרים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אבא, קנה לי
מחשב אני מבטיח
לא להשתמש בו
הרבה


גרפומן הסלוגנים
בילדותו


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/6/07 2:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חני נשיא

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה