לא שכחתי דבר בעודי נשענת על הכתף שלך. למרות שהעיניים שלך
דאגו להזכיר כל שנייה. תוהה האם המאבק שווה את המאמץ. האם בסוף
המשחק תהיה זה שרץ. אטומה רגשית, נעולה בקופסא אפורה. פותחת את
הפה מצפה לפריצת צעקה. שותקת, דוממת, מאובנת, שקטה. רוצה לדבר,
לספר, להגיד מה מרגישה. בפי אין דברים שינחמו אותך. בליבי
קיימים, אך למילים אינם הופכים בך. רואה בך את העתיד שיכל
להיות. בעיניים מתהוות הדמעות. מבינה שמאבדת הכל כשפרוריך
נופלים בין האצבעות. ועכשיו אין יותר תנועות עצורות. אין יותר
מילים בוטות, עיניים שקטות, נפשות תאומות. עכשיו רק אני עם
עצמי במאבק אינסופי. מחכה לסוף, לראות האם תקבל אותי, כמו
שאני. |
