אוף!!!
למה? למה? למה?

למה כשכבר הצלחתי להוציא אותך מהראש,
אתה צץ לי במפתיע ממש משום מקום,
נופל עליי מהשמיים,
מדבר במילים מכאיבות.

לא הספיק לך?
הכאבת לי כל כך שאני כבר לא יודעת,
לא יודעת איך לעכל את העניין.

אתה גורם לי לפחד,
ואני מקווה לטובתך שאתה יודע מדוע.

אמרנו שלא מדברים יותר, לא?
אמרנו שמתנתקים!
למה אתה גורם לי לחשוב עליך?
למה אתה גורם לי להיזכר בך בכלל?
אתה לא מבין שזה לא עושה לי טוב?

להיזכר באותו הלילה הארור,
שבו הרגשתי כל כך זולה,
זולה ומחוללת.

למה נתת לי לקוות?
למה אתה משאיר חלל ריק,
וחושב שתוכל להיכנס אליו?
זה לא יקרה,
לא היום
ולא אף פעם.