1. העולם כולו פרוש אלי.
הנוף הרחב מול עיני, חבורת אנשים למולי.
היופי וההרס שלובים זה בזה.
עכשיו אבחר במה אני רוצה להתמקד,
אסדר את העולם מחדש וכמעשה בריאה אראה את התמונה לעולם דרך
עיני.


2. מיקמתי לי עולם משלי, עולם מרובע.
עולם תחום היטב וממוסגר.
יתכן כי הוא מוגן, אך הוא גם מעוות את המציאות.
אינני רואה את התמונה המלאה.
אמשיך הלאה ואבחר במה להתמקד.
והנה הוא הנער, חריג הוא נראה, עומד לבדו בדד בפינה
(אינכם יודעים כי חבורה שלמה עומדת מאחוריו. אינני רוצה להראות
לכם אותה).


3. ובשלב אחרון אוסיף עומק,
אסגור את הצמצם מעלי, רק הפרח נשאר.
אינני רוצה למקד את תשומת הלב בהרס, ובוודאי שלא בפחד.
אתמקד בבדידות,
הבדידות שפורחת בידיו של הנער.
ואתם - אתם תוסיפו לשאול.
אך תשאלו ורק חצי מהאמת תדעו -
כי מסגרתי לכם את העולם בתמונה.