לפעמים נראה שהגעתי אל הקצה
ואין יותר לאן ללכת
וכל שאחפוץ וכל שארצה
נושר ונופל כעלה בשלכת.

ואני חושש לעתים אותך לאבד
לחוש נטוש, בודד-ערירי
וצינה אפפתני - לבי כה כבד
גופי כה רפה, חלוש, שברירי

ובספינה טרופה בין גלי הים
אני שט בתוך מחשך וכפור
אך לפתע כאילו מאי שם
מבליחות אלומות של אור

ואני יודע - הן אלה עיניך
השולחות קרנים של אור
להאיר את דרכי, לכוונני עדיך
בבטחה אליך לחזור

חומו של לבך יגוני ייבש
מילותיך כצליל פעמונים
אך טוב הוא כי זה מתרחש
באמת... רק לפעמים