הנערה הזאת,
כה יפה בלבן.
כמלאך שמימי,
יונה העפה מכאן.
כמו ציפור, מעל עננים,
על-יד דלת ליבי נחתה.
"כנסי, יקירה, כנסי אל ליבי!" לה צעקתי,
אך היא אינה מקשיבה.
הנערה הזאת,
עיניה יפות.
ירוק-ים אינסופי,
או ירוק של אלפי יערות.
ואני, כמו תינוק שמשחק משחקים,
בקסמה נשביתי, קסמה הטוב,
לו רק אותי היא יכלה...
לאהוב.
הנערה הזאת,
יפה היא בכלל.
בירוק, באדום -
ללא יוצא מן כלל.
לו רק לרגע, רגע קטון,
אוכל להביא לה שמלה חדשה בקרטון,
אולי אותי היא תאהב ולא אחרים...
אהבתיה, אבוי - אלוהים!
הנערה הזאת, הקטנה, השלווה,
על מרפסת גבוהה תעמוד,
תביא לי מבט נוגה בעיניה...
ואבקש לי-נא עוד - אבקש:
לאהוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.