אני רוצה להטריף אותך עד שתשתגע.
שתלטף לי את הפנים בזהירות עדינה כזאת, כמו פרפר שנוחת על
עפעפיו של ענק ישן.
תהיה כמו שאני צריכה ואל תיתן לי מנוחה, אפילו לא לדקה.
אני לא יכולה סתם לשכב בשקט בלי לעשות כלום.
כולי גוש ענק של אנרגיה.
במיוחד שאני לידך.
כל העולם נראה לי כמו מחקר מרענן ומסקרן.
וכל האנשים הכי טובים ומגניבים.
ו"אין שום רוע בעולם".
אני כמו סטיקר של רבי נחמן.
אני מרגישה כמו בסרט שצולם בטוסקנה של שנות ה-60.
שמש מחממת, פרחים בשיער, ופרפרים.
אלפי פרפרים ואני בניהם...
גם עם זוג כנפיים צבעוניות משל עצמי.
אני דמות מחובקת בזרועות אהובה ב"מכתביות" ישנות.
ורק הכי טוב שיש כל הזמן.
אושר טהור לורידים בעירוי יומיומי.
כל כך טוב לי.
טוב מכדי להיות אמיתי.
אני לא מבינה כמה טוב היה בעולם עד עכשיו ושרק עכשיו הוא נזכר
להגיע אליי.
הוא נתקע בדואר?
לא ידע את הקוד של האינטרקום?
למה רק עכשיו?
ואני מנסה להטריף אותך ולא מצליחה.
איך אתה מחזיק מעמד איתי?
עם כל השיגעונות הקטנים שלי?
ילדה אבודה ומטורפת יש לך בין הידיים ואתה רק מטפח אותה.
לא מנסה לשנות אותה אפילו.
להפוך אותה מילדה מזלג לילדה כף, כמו כולם.
אתה אוהב אותה ילדה מזלג... קצת דוקרת.
ואני מתקפלת כמו חתולה קטנה ומגרגרת לך ליד הצוואר... ונלחמת
ברצון שלי לתת לך ביס.
כי איך זה יכול להיות שכל כך נוח לך איתי?
איך אתה בוטח בי?
בי!
כשאתה מסתכל עליי אני רואה רק את עצמי משתקפת לך בחום של
העיניים. ומרגישה לבד איתך בעולם. אפילו אם יהיו מיליון אנשים
סביבנו.
זה רק אני ואתה.
וכשאני מנסה לחשב כמה זה 1+1 אז יוצא לי 4...
כל רגע פנוי שאני חולמת לעצמי אז אתה עולה לי...
ואני משתגעת מעצמי.
איך נתפסת ככה?
את אמורה להיות זו שמשגעת אותם!
את אמורה להיות הרעה והמטורפת!
לא הילדה הקטנה והמאוהבת.
זה מרתיח אותי כמו חלב בסיר.
אני רק מחכה לרגע שאני אגלוש.
לרגע שזה כבר יגיע ואז הוא לא יוכל יותר...
שהוא יראה שאני יכולה לדקור ממש חזק.
ולנשוך ממש כואב.
ואני תוהה מתי זה כבר יגיע...
שהוא יבין.
אבל אני חושבת שהוא כבר הבין.
ולא אכפת לו שאני אדקור אותו, ואנשך אותו...
ואשתגע.
כי ככה הוא אוהב אותי.

משוגעת.