[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חומית חומית
/
למות עליו

"מה?"
הוא הסתכל עלי וכווץ את עיניו, הוא פתח קופסא חדשה של "קאמל"
הכניס את הסיגריה לפיו ולא הזיז ממני את המבט הכועס והאכזרי
שתקף את העיניים הכחולות שלו.
"אני לא מבין, תחזרי שוב על המשפט האחרון שלך", הוא כל כך
התעצבן שלרגע חשבתי שהוא יתפוס בגרון שלי בשתי ידיו ולא
יעזוב.
זה היה יום גשום, תמיד דברים כאלה קורים בימים גשומים. אמרו
שהכנרת עלתה בכמה סנטימטרים באותו היום, מה שזה נשמע לא
הגיוני. שבתי על השיחה הזאת הרבה, כמה שבועות. לא ידעתי מאיפה
להתחיל, איפה להפסיק, איך לספר לו כדי שזה פחות יכאב, שישמע
אפילו טיפה אנושי. עומד מולי בן אדם מדהים ,ואני אוהבת את הבן
אדם הזה אבל הוא כל כך מקשה עלי. אני יודעת שזה לא נותן לי
לגיטימציה לעשות לו את זה. הרגשתי כל כך חנוקה כאילו אני מתחת
למים ואני מנסה לעלות והוא נשען עלי מוודה שאני באמת לא עולה.
רציתי להרגיש איך היה פעם לפני שהכרנו, אז כשעוד יצאתי למסיבות
ושתיתי, לפני שערב יום שישי הפך מחגיגה לשעמום שבו אנחנו
יושבים בבית שותים קפה, וצופים ב"ארץ נהדרת". עד כמה שיש לי
כבוד לתוכנית הזאת ,ויש כבוד, עדיין אני אחת שמעדיפה לצאת
ולראות שידורים חוזרים.
"אממ ננ נישקתי מישהו", אמרתי בחצי גמגום, מנסה להישתל באדמה
איכשהו. הוא הביט בי במין רצינות כזו,פעם ראשונה שהוא באמת
מקשיב לי. הוא לא הסיר לשנייה את המבט מהעיניים שלי שכל כך
זעקו חרטה. הסתכלתי עליו, איך הוא שואב את הסיגריה לתוך
הריאות.
"את נישקת מישהו? את מי אם מותר לי לשאול?", הציניות שלו עוד
תהרוג אותי יום אחד, אם הוא לא יספיק לעשות זאת היום.לקחתי
אוויר ניסיתי לסדר את המשפטים כך שיהיה רצף תקין.
"עידו,מה זה משנה?", ניסית להסיח את דעתו מהשם שהולך לגרום לו
לרצוח גם אותי וגם את החבר הכי טוב שלו. אבל כמובן שלא הצלחתי
הרי מי יכול לעמוד בפני דעתו הנחושה של עידו להוציא אותי
להורג.
"נו מי זה? אני מכיר אותו נכון?", אינטליגנטי, תמיד היה כזה.
כמובן שיש לו עוד מלא תכונות חשובות כאלה כמו חריצות, נחישות,
כריזמטיות וסקסיות מטורפת שגרמו לפקידות בחיל האוויר לפשוט את
מדיהן מולו מדי יום.כן עידו הוא טייס, עם שם של טייס וכמובן עם
אבא טייס ועוד שושלת גדולה של טייסים, בקיצור כדי להתקבל עברתי
קורס טייס מזורז בבית הספר לטיסה של משפחת שרון.
"זה גיא, נישקתי את גיא". גיא החבר הכי טוב של עידו, יצא זבל
מה לעשות, כן גם הוא טייס מה אני אעשה יש לי חולשה לכנפיים.
"גיא גיא?". מנסה לקלוט.
"כן גיא גיא". המבט שלו הפך מכעס לכאב שהתבטא בזוג עיניים
המדהימות שלו, לא היה לי מה להגיד לו כדי שזה ישמע יותר בסדר
כי זה לא. הוא נראה כמו איזה גור קטן שלא מבין איך הוא הגיע
למצב הזה.
"למה עשית את זה?",.הוא התחנן אלי שאביא לו הסבר
הגיוני.שתקתי,פחדתי להרוס עוד יותר אבל היה לי כל כך הרבה
בפנים .רציתי להגיד לו שאנשים עושים טעויות ככה זה בעולם הדפוק
שלנו וגם אני אנושית. רציתי להגיד לו שאני מרגישה חנוקה שאין
לי כבר אוויר אפילו רק לשבת איתו, שנמאס לי לעשות הכול בדרך
הנכונה, להיות המבינה והסלחנית, נמאס לי לעשות את המובן מאליו.
רציתי לצעוק לו שאני אוהבת אותו אבל קשה לי, קשה לי שעידו שרון
בוחן כל צעד שלי, קשה לי להיות מקובעת בדירה הזאת שאולי היא
גדולה ועשירה אך היא כל כך קרה. קשה לי להיות עצמי כשאני איתו
כי אני מפחדת שהוא לא יאהב אותי. רציתי להגיד לו שנמאס לי
שאנשים חושבים שהם יודעים מי אני אבל הם בעצם לא מכירים רבע
ממני ואולי גם הוא כמוהם.
"אני מחכה, תגידי לי בבקשה למה עשית את זה, לא חיבקתי מספיק?
לא אהבתי אותך מספיק? מה קרה תגידי לי." שתקתי, איך אני אסביר
לו שהוא מחבק יותר מדי, שהוא אוהב יותר מדי מישהי שהוא בכלל לא
מכיר. הסתכלתי עליו והתחלתי לבכות כי כאב לי והייתי כל כך
מבולבלת,וגם עידו לא עומד בפני כשאני בוכה, הוא טוען שאני
נראית כמו גור חתולים קטן, והוא לא מסוגל לכעוס עלי.
"זאת הייתה רק נשיקה?" הוא שאל רק כדי להיות בטוח שהוא לא עומד
לתת לי מוט בראש.
"כן", עניתי בשקט.
"טוב אז תקשיבי אני יודע שאת מצטערת ואני מוכן לסלוח לך, זה
בסדר תפסיקי לבכות את יודעת שאני לא עומד בזה.בואי אני אכין לך
קפה נשב במיטה נתחבק ונראה "ארץ נהדרת".
"האמת עידו שלא בא לי, לא בא לי להשתעמם עוד ערב, לחייך
ולהרגיש מתה ,אני לא רוצה שתגיד לי מה לעשות, מה לחשוב, מה
להגיד. עידו הקשר שלנו אף פעם לא היה בריא לי, תמיד רבנו ואז
נפנפת בעיניים המדהימות שלך ונכנעתי. אני באמת אוהבת אותך אבל
האם אתה באמת אוהב אותי? אולי אתה איתי כי אתה צריך מישהי.
אולי נשארנו ביחד רק כי זה נוח לשנינו. אני שונאת את הדירה
הזאת כי היא ענקית והיא כל כך קרה. עידו נמאס לי להרגיש שאני
קטנה, ואולי אתה לא מתכוון לתת לי להרגיש ככה, אבל מה לעשות
בסוף היום אני יושבת עם עצמי וכואב לי. אז עידו בוא נחסוך את
הנפנוף בעיניים ונפרד כידידים. אני באמת מצטערת על הכל."

איזו הקלה סוף סוף אמרתי כל מה שהיה לי על הלב. הסתכלתי על
עידו קיוויתי שיבין אבל הוא לא הבין, הוא כעס מאוד בחיים שלי
לא ראיתי אותו ככה. הסיגריה נגמרה והוא הוציא עוד אחת והדליק
אותה מהבדל הקטן שנשאר. הוא נשם מהר ונראה מבולבל, כמובן שהוא
מבולבל בחיים הוא לא חשב שמישהי תזרוק אותו, גם אני לא חשבתי.
עמדנו ככה איזה חמש דקות מבלי לזוז ונראה בכל רגע שעידו מתעצבן
יותר ויותר.
"את לא יכולה לעזוב אותי, את לא יכולה אני הכל בשבילך"
"עידו אתה לא הכל בשבילי, אתה אולי היית חלק מהחיים שלי ואני
מקווה שיום אחד תבין את זה אבל עכשיו כבר לא."
"אם לא תהיי איתי לא תהיי עם אף אחד, את פשוט לא יכולה לעזוב
אותי". אוקי עכשיו התחלתי לפחד, עידו אומנם תמיד היה קצת קשוח
אבל זה מה שסקסי לא?. פתאום הוא רץ למגירה העליונה ונראה שהוא
מוציא משהו ממנה מתוך איזו שקית, אימא'לה מה אני עושה עכשיו
חשבתי לעצמי, ככה זה בכל סרטי האימה, האהוב הנבגד מוציא אקדח
יורה באישה וקובר אותה באיזו חורשה.
"עידו תחשוב רגע לפני שאתה עושה משהו בבקשה", התחננתי, הרגשתי
את הדמעות חונקות לי את הגרון.
ניסיתי להתרחק ולהתקרב לדלת ואז הוא פנה אלי, עם עיניים
דומעות.
"תעצרי!". הוא צעק, כפות הידיים שלו רעדו ונדמה שעוד שנייה
ינשרו מן הזרועות העבות שהחזיקו אותן .
"שמע ישראל" נכנעתי לדת, מתחננת שאולי אלוהים, סליחה אלוקים
ישמע.
"חשבתי על זה הרבה, כבר רציתי לעשות את זה מזמן כי את כל כך,
אוף".  אוקי הוא רצה לרצוח אותי מזמן? זה לא משפט ששומעים כל
יום.
"תביני את כל כך...''
"כל כך רעה, אני יודעת. עידו אני מצטערת אבל לא צריך לערב פה
נשק, אנחנו נפתור את זה ביחד.בבקשה תוריד את הנשק, עידו אני
אוהבת אותך בבקשה."
"את פשוט לא מבינה, את כל כך מיוחדת, את הכל בשבילי. אני באמת
אוהב אותך ואני יודע שיש בך עוד מלא דברים ותכונות שאני לא
מכיר אבל זה מה שיפה לא?, כי גם כשנזדקן עדיין יהיה לי מה
ללמוד ממך, הקשר שלנו כל יום יתפתח את מבינה?. ואולי אני
שלטתן, אבל זה באמת מאהבה אני רוצה שיהיה לך טוב איתי. אם את
רוצה נחליף דירה אני מוכן ואני אעבוד פחות, ואת תעשי רק מה שאת
אוהבת, את אוהבת לצייר נכון? אני אקנה לך מקום להציג את
הציורים המדהימים שלך, רק תישארי"
הוא התכופף והוציא קופסא קטנה מתוף כף ידו, הוא פתח את
הקופסא.
"האם תינשאי לי?, האם תסכימי לעשות אותי לבן אדם טוב יותר?".
מה עושים ברגעים כאלה?, הוא הפתיע אותי, הוא מדהים.
"עידו ברור שכן", צעקתי לתקרה הקרה שהסתכלה עלי במבט מבועת .
" אבל איך ידעת שאני מציירת?", ניסיתי לחקור.
"ראיתי אותך יום אחד שחזרתי מוקדם, לא רציתי להפריע, אח"כ
חיפשתי אותם ומצאתי אוסף מדהים של ציורים,לא היית צריכה ללמוד
פיזיקה, זה כל כך לא מתאים לך, את הרבה יותר מעניינת ומוכשרת
ממה שנדמה לך ."
"תודה עידו, לא ידעתי שאתה יודע כל כך הרבה, עלי".
אז אנחנו עומדים להתחתן בקיץ באיזה מקום שאבא של עידו "המליץ"
לנו, מה לעשות משפחה לא בוחרים. עידו למד עלי הרבה, החלטנו
שבכל יום אני כותבת לו על פתק  משהו שאף אחד לא יודע עלי לפני
שאני יוצאת ללימודים. גם אני למדתי הרבה, למדתי שעידו רקדן
בכלל לא רע ובכלל אני נהנית לצאת איתו, כמובן אחרי "ארץ
נהדרת", אבל למדתי משהו יותר חשוב, שאסור לזרוק אהבה כי מה
לעשות זה לא דבר שמזדמן לנו בכל יום, ואני אחת מאלה שהזדמן להם
אז אני צריכה להודות לא?. לפעמיים אני עוד בודקת את המגירה
העליונה ,רק לוודא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ואחרי זה אתם
עוד אומרים
שהסלוגנים
חוזרים על
עצמם!!!



(צומי על
הכותרת:
"סלוגנך נשלח
לעיון, ולשפצור
ולמחזור....")


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/3/07 22:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חומית חומית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה