הוא בעט בקירות. בקירות, וגם ברצפה. יש אנשים שיקראו לזה
"קפיצות", אבל בראש שלו, כשהוא הריץ את המילים שבהן ישתמש בר
המזל שיכתוב עליו סיפור, הוא ידע שהמילה תהיה "בעיטות". כרגע
הרי אין לו זמן, וגם לא ראש, לקטנוניות.
הוא רץ בשיא הכוח, התנגש בכל מה שאפשר. בום. נפילה. רגע קצר של
כאב, רגש, בתוך השממה הזאת. ולהמשיך לרוץ.
גם הראש לא יכול לפצח את החומות האלה שסוגרות אותו. והוא יודע
את זה טוב מאוד, מניסיון. אבל בסופו של דבר, אחרי התלבטות
ארוכה, הוא החליט, למרות שקשה, להפסיק. הוא לא רצה להיראות כמו
מזוכיסט. הוא רצה להיות כזה באמת.
הידיים שלו קשורות, כמו בבית משוגעים. רוב הסיכויים שאם הן היו
משוחררות הן היו יכולות לעזור לו לברוח. מעניין אם הוא היה
עולה על זה אם הן לא היו קשורות מלכתחילה.  מעניין אם זה היה
חשוב לו בכלל. הרבה דברים מעניינים אותו כרגע, אבל התשובה
לכולם היא כנראה "לא".
ואחרי שהוא יצא מפה, הן כבר לא יהיו קשורות. החליפה הלבנה
וחסרת השרוולים תיעלם. ואולי גם עכשיו היא לא קיימת. אולי הוא
באמת משוגע.
אור. הוא יוצא. משתחרר. הופך לענק. לעוד אחד עם כוח, הרבה כוח.
ויכולת. פוטנציאל עצום. וגם לא כל כך מבוזבז, אם משווים אותו
לשאר האנשים.
חופשי. עכשיו נשארו לו שלוש משאלות, לא משהו מסובך. ואחרי זה
הוא חוזר.
חופשי על תנאי.
אחלה ג'וב, שד בבקבוק.