הכל אדום עז
או שחור
אנדרלמוסיה של זמן ומקומות
בליל זכרונות
אני מתבוננת בפרחים
הם קמלים
תפרחו,
אני מצווה
והם קמלים
פרחו,
אני צועקת
כבר לילה,
הם אומרים,
בלילה,
גם אנחנו עייפים,
רוצים לישון,
בבוקר תבואי,
כשנתעורר
עטופה בעירנות
אני פוסעת סביבם
להגן על ידידיי האחרונים
לילה, אמרו,
עייפים הם,
רוצים לישון
אני אשיר להם שיר ערש נוגה
ואכוון את נשקי המדומה
אל הרוצה להרע להם
לידידיי
אני מכאן לא אמוש
חרבם אני
ובבוקר
האדום יתמזג עם השחור
הזיכרונות יעמדו בטורים
כחיילים צייתנים
והפרחים יעורו
ואני אדבר עימם
עד שיחפצו לשוב לישון |
