ולבסוף קולם של תותחים נדם
ואין רעש מטוסים חולפים
תחת צל אילן חייל נרדם
חבריו לצידו עייפים.
וכאילו לא קרה מעולם הדבר
כאילו לא היו רעמי הטילים
לא נקרע, לא נשרף - דבר לא נשבר
ההיה זה חזיון תעתועים?
והשקט צורם את האוזן הרגישה
שחוותה צופרים זועקים
העין שראתה בנפול חברים
ופצועים מכאב צועקים.
לא היה זה דמיון פרוע אף במעט
שבדינו ברגע זדון
מציאות שלפתה בנו ואחזתנו כבצבת
ולא שחררה סתם כך מרצון.
ועל אף השקט ועל אף הדממה
חזרה לשגרת היום יום
בל נשכח את מי שנטמן בחיק אמא אדמה
ובזכותו הגענו עד הלום.
בראש זקוף נביט נכוחה
אל עתיד נסתר - ורוד לא שחור
כי בשחור כבר היינו - בביצה הדלוחה
וחפצנו רק - בשקט, אור ודרור. |
