אני צועד בחוצות הכפר
וחיוך על פני נסוך
ונזכר באיש ההוא העגום
שהיה מהלך באותן נתיבות

אני עובר בשבילי הכפר
רוחי השלווה מתענגת
על משב קליל לוטף לחיים
ונזכר באיש ההוא
מושפל המבט

האביב מקשט את שדרות העצים
חתולים וכלבים
צועדים לעברי וזנבם צוהל
ונזכר בדמותו של האיש ההוא

ערוגות הפרחים צוהלות בעוז
את הירכתיים החומות הלחות
הומות בתוכן דבורים עמלות
גפיהן טובלות באבקנים
חרטומיהן לוגמים צוף
האם הבחין בהם האיש ההוא
שהילך כאן הרבה לפני

שב אני ועובר כאן
חג וסובב ולצידי צועדות השתיים
שעת רצון ושלווה
ושיחה מענגת שבעתיים
ולפתע נשאל התזכור
את ההלך הבודד בין ערביים

זמן קצר חלף ואולי כבר עידן
מאז נראה כאן לאחרונה
האיש העצוב אשר
חיש פסע ונעלם מעבר לעיקול
ומאז לא נראה עוד ולא שב

האם הבחין בלבלוב שעלה בשדרות
האם ראה את מרבד הצבעים בירכתי הדרך
האם הקשיב לזמזום הדבורים
לזמר הצפרים ולמשק כנפיהן
האם ידע אהבה

או כן, אהבה
אהבת עלומים סוערת
או אהבה בשלה
חושנית לא פחות
שמיים עדים וגם אהובתי
כי האהבה צובעת את הדרכים כולן
ואת הנשמה
בקשת צבעים עליזה
האם האיש ההוא חווה

אט מוסיף אני ופוסע בדרכי הכפר
עיתותי בידי ורוחי עליי טובה
ועולה וצפה בי שוב דמותו
של האיש ההוא שרחק ולא שב
האמנם האיש הוא הייתי אני