[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טל סבח
/
הכי טוב זה ידידים

הוא הלך וחזר בצורה מטורפת, לא ידע מה לעשות עם עצמו.
כבר שלושה ימים שהוא לא ישן, כמה קשה זה לקחת החלטה קטנה, כן
להיות איתה או שלא להיות איתה.
הוא כועס על עצמו, הוא מטריד אותה יותר מידי, לא נותן לה לישון
בגלל שהוא לא ישן.
היא התייאשה ממנו כבר, אמרה לו שיחליט כמו שצריך ואז רק ידבר
איתה.
הוא מפחד להתאכזב ולאכזב אותה גם. כמה שיחות טלפון הוא עשה
כבר, דיבר עם מיליון אנשים, דיבר על הכל אלף פעם ועדיין לא
החליט מה לעשות איתה.
הוא הבין שהכי כואב זה לאבד אותה לנצח אבל הוא לא הבין שהוא
איבד אותה כבר במילים האחרונות שאמר "אני לא יודע..."
היא נראתה אדישה אבל זה ידוע מאליו שהיא כואבת מכל, חושקת
אליו, אל האור שקורן ממנו כל פעם שרואה אותו, היא רוצה חיבוק
אמיתי שיעודד אותה ולא בתור חבר או בן זוג, היא רוצה את אותו
ידיד שלה שיחזיק אותה כשרע לה אבל הם כבר לא כאלה, הם עכשיו
מובכים וכואבים בגלל אותו מעשה מתומטם שהוא עשה.
הוא כועס על עצמו עכשיו יותר מכל אחד אחר. הוא יכול לשחק איתה
כמה שהוא רוצה כי הוא יודע שהיא תלך אחריו תמיד כי היא אוהבת
אותו ורוצה שיהיה לו טוב תמיד.
הוא מבין יפה מאוד שהוא משחק איתה אבל הוא לא עושה את זה
בכוונה, הוא פשוט לא סגור על עצמו, לא מבין או אולי כן שהוא זה
שעשה את הטעות.
בסוף הוא התיישב בכבדות אדירה על הריצפה שהייתה קרה מתמיד,
כואבת בחוזקה ויציבה כמו שתמיד הייתה.
נצר במחשבות פעם אחרונה וצעק בקול "אני לא רוצה יותר!" המחשבות
החליטו לבד שהם צריכים להיות ידידים, הוא היה בטוח שהוא לא
יאבד אותה.
הוא צעד בנחישות לעברה ביום שלמחרת ואמר במילים ברורות "אנחנו
צריכים להיות ידידים" בקול ברור כדי שהוא בעצמו יבין מה החליט.
היא המשיכה לחייך ואמרה "טוב אז נהיי ידידים".
הוא היה בטוח שהוא לא יאבד אותה, היה בטוח שהם יחזרו להיות
ידידים כמו פעם והכל ימחק.
היא המשיכה עם ההצגה המיותרת הזאת, הלכה איתו שתיי דקות וברחה
משם, התאכזבה ממנו רצתה שהתשובה תהיי "כן!" אך היא לא הייתה.
מאז היא נמנעה ממנו, ברחה ממנו.
הוא לא ידע מה בליבה, הוא חשב שהיא תסכים עם זה ושהיא גם רוצה
שהם יחזרו להיות ידידים שזה מה שהכי טוב בשבילם. הוא לא קלט את
הפרצוף האמיתי והמוזר שהיה לה אחרי שבישר לה את הבשורות.
הוא רצה להיות איתה יותר מכל אבל פחד באמת לאבד אותה לתמיד,
שהיא תעלם מחיו. הוא לקח את ההחלטה המוטעת.
זה נגמר כואב יותר מכל, הם אהבו אחד את השנייה עד סוף העולם אך
בגלל ההחלטה שלו הם לא היו ביחד.
האם ההחלטה עזרה לו לשמור עלייה? לא ממש, היה בניהם יחס מוזר,
היא לא רצתה להיות ידידה שלו, היא רצתה הרבה יותר מזה. הם
נשברו בשיא והחליטו לסיים גם את הידידות הזאת שהייתה מוזרה
מידי.
זה נגמר צורב, כואב ובעיקר מאכזב. הלב שלה, הלב שלו נשרטו
בסריטות עמוקות וכואבות שאח"כ הפכו צלקות.
היא כאבה והוא כאב אבל הביחד כבר לא יכל לקרות.
הצלקות תמיד ישארו צלקות.

אני חושבת שאתה הצלקת שהכי תכאב תמיד, כי ההחלטה שלך בשני
המקרים הפכה את עולמי.
איבדתי אותך פעמים וכנראה שגם בגללי.
איך אני יכולה להיות ידידה שלך עם אני רוצה אותך עכשיו יותר
מכל?
הצלקות שלך ילוו אותי תמיד...
                   לפחות לא אשכח אותך!!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מחפשת פילטר...




החיפושית


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/6/07 18:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טל סבח

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה