|
איפשהו בין השמיים
(שם אתה מתחיל)
והאדמה
(שם נגמרנו אנחנו)
קיבלנו כמה רגעים של חסד
לפני נצח הפרידה הגדול.
רגעים של שקט, דמע
צלליות של חיוכים דקים
פירורי אהבה שהתפזרו לי על המצעים
רמז אחרון לקרב
שהתרחש פה מקודם.
ברקע צלילי מוות בצבע לבן
דואט משוגע
שהפך לסולו מסורבל
שהפך לשקט כואב
שנדחק לתת התודעה
כמו לכלוך מתחת לציפורניים
ובכי מאחורי העיניים
והשמש שנמצאת בצד השני של העולם.
בלילה התקשיתי להירדם;
הרמתי את הכרית
פירורים |
|
|
קול ישראל מרדיו
במה, השעה שש,
מקסימום שש ורבע |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.