נעמה גולן / דמעות על שדה האבן |
האחת עומדת. השני שוכב.
תמיד הם שניים.
האחת אוהבת. השני כואב.
אבל תמיד הם שניים.
היא יורה.
אקדח ביד, והוא נופל.
תמיד היא אכזרית.
תמיד דואגת. לא מתחשב.
אבל תמיד היא אכזרית.
הוא מדמם.
היא עוטפת. לא מגיב.
תמיד היא מלטפת.
תמיד מכה. הוא מתכווץ.
אבל תמיד היא מלטפת.
ולבסוף
כשהיא בוכה, והוא לוחש
והיא כבר לא שותקת.
ורק הסלע הקריר זוכר שפעם
היו
דמעות על שדה האבן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|