אחרות.
כמו שתי ילדות שונות.
ההיא החייכנית, החמודה, הכובשת,
ההיא שכולם אוהבים להסתכל בה בתמיהה,
על איך היא כזאת...
וההיא, שכשיושבת לבדה,
מתפרצת בפתאומיות
ומשתלטת.
פתאום ילדה אחרת. שונה.
הורסת. שוברת. מנפצת.
צועקת באוזניה:
החביאי טוב את תמימותך,
אני עומדת להגיע ולשבור ממנה
חתיכה נוספת.
להפוך את כולך.
לשים מאחורייך ומלפנייך מסך אפור,
של יאוש.
להמטיר בך גשם של בדידות.
להחריב אותך פעם נוספת.
זו בכל מקרה לא היא...
שתאלץ להתמודד עם הים
שישאר אחריה.
ים של הרהורים שקטים,
אל תוך הצלילים והחושך.