[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








צלצול טלפון.
לא... לא עכשיו...
קשה לי (איפה ההתחשבות?!)
היא... (במה חטאתי?)
הלו... היי, מה שלומך?
היא מדברת הרבה, בהתלהבות... סיפור? על מה היא מדברת?
אני מנסה להגיד לה שכבד לי אבל היא יורה ללא הפסקה. אז כרגע
אני מעלה חרס בידי ועוד הרבה שקיות עם מזון שאמור להספיק לי
לחודש בערך. אני שונא אנשים ואותה. היא לא אחרת מכל האלה שאני
מכיר. היא מספרת לי איך היא רוצה שהדמות שלה תראה ומבקשת עזרה
בכתיבת הסיפור, אני מנסה לומר לה שתנסה להתחיל לבד ונראה.
התלהבותה יורדת. "טוב," היא אומרת, "נדבר." אנחנו נפרדים
לשלום, אני חוזר הביתה ושוקע בתוך משהו שהוא שלי, לעיתים נזכר
בה ומגחך לעצמי כמה שהיא טיפשה וכמה שהיא ילדה. נזכר בזה
שבשיחות שלנו היא לא שאבה ממני ואני בטח שלא ממנה ושואל את
עצמי למה.

האדם אינו אלא תבנית נוף



פעם הייתי רואה אותו הרבה, היום כבר לא. תמיר, עם גוף של
מתאגרף במשקל בינוני. תמיד עם אותה הופעה, ג'ינס כחול כהה, כמו
של הימאים האמריקאיים, חגור בחגורה שחורה ו- T שירט צמודה בצבע
אחיד. שיער קצוץ, תמיד באותו הגובה, שחום עור, בסגנון של יהודי
מזרחי.
תמיד קונה אותה הגבינה, בלי לדבר הרבה או בכלל, פשוט ניגש,
מחכה עד שאשים לב שהוא שם, משלם והולך.



נורה היא חברה שלי, לא יצא לנו לדבר על חיינו הפרטיים, מה
שהותיר לנו המון זמן לפטפט על כל הדברים האחרים; אמנות,
מוסיקה, קצת על פוליטיקה, הרבה על אהבה, על אנשים והתנהגותם -
אינפנטילית, רב הזמן. נורה הייתה אומרת שככה צריך להיות בין
חברים אמיתיים, לא צריך לחטט בצלחת של האחר עד  שלא תסיים את
שלך ותרגיש רעב לעוד. הייתה מוסיפה ואומרת : "והצלחת שלך
עמוקה... יש אנשים שכל חייהם לא מספיקים להם בכדי לסיים מהצלחת
שלהם עצמם..."
נורה הייתה החברה שתמיד רציתי שתהיה לי, היא הייתה גדולה ממני
בכמה שנים אבל נראינו באותו הגיל כמעט. תמיד התבדחנו על אנשים
ואמרנו שאנחנו אחיות מזה כמה שנים, אז הם היו מסתכלים עלינו
במין הבעת תדהמה - כעס, היו מסובבים את ישבניהם והולכים. שאגב,
גם ישבנים שימשו לנו השראה להתבדחות על אנשים, היינו יכולות
ממש לקטלג אנשים עפ"י ישבניהם. למשל, היינו יכולות להסתכל על
ישבן גדול של אישה קטנה יחסית ומנסות לתאר איזה מין אופי יש לה
ואם לא היינו מוצאות משהו מתאים אז היינו מחליטות שזהו חפץ
כלשהו ואיך היינו מייעלות את החפץ הזה לטובת האנושות, כי מה
כבר אפשר לעשות עם ישבן כזה גדול....
נורה הייתה יכולה "להרוג" סיטואציה במשפט שיכל להכיל את כל
העולם ואם נרצה גם את האבא שלו. פעם, כשהתפלספתי על כל הדיבור
הזה על ספירת קלוריות וכמה שזו שיטה מטומטמת, כי בעצם העיקרון
הוא לאכול נכון ולא לספור קלוריות, היא הציעה לסכם את כל
העניין באמרה הבאה: "מחוסר עודף משקל, סובלים רק בבית קברות".
עמדתי שם לרגע, הפנמתי, שכחתי את כל ה"נצח" הזה שפטפטתי וזכרתי
רק את מה שאמרה. בפעם הבאה, חשבתי, אתעסק עם דברים חשובים
יותר.
היא משכה אותי מהרבה בחינות, לפי רמת הדיבור, אופי השפה ונפילת
המילים ניתן היה לומר, אולי בזמן אחר, שהיא שייכת למשפחת
אצולה.
נורה לא אהבה בנות, גם אני לא, תמיד חשבנו שבנות הן בעלות אופי
מטומטם, סתום ממש, אף פעם לא הבנו מאיפה כל הרצונות האלה
ותמהנו לפשר התנהגותן. למשל העניין שבנות מפטפטות המון. אפילו
אלה הרכות בשנים. נורה הייתה תמיד מתלוצצת ואומרת שבנות נולדו
כשהן בנות 100, לפחות כך זה נראה. אורך שיחת הבנות (אני ונורה
הערכנו זמן) ממוצעת אינה יורדת מ-10 דק' גם אם כל צד תשאל "מה
שלומך?" פעמיים.
עם  זאת, נורה הייתה מסוג האנשים להגשת עזרה להם הייתה מעליבה
אותם, כי ידעו שיסתדרו לבד ואם ייעזרו במישהו, זה ייקרא עצלנות
או כמו שנורה נהגה לומר: "שאוכל לקחת את כל הקרדיט לעצמי..."
דירתה של נורה שיקפה את אישיותה באופן מדויק למדי. הייתה
מרווחת, מלאת אור, בצבעי חום עדינים, מרוהטת בעדינות, צנועה.
עלתה בראשי, פעם, המחשבה, אילולא הייתה של נורה, הייתי נחנקת
בה.
אהבתי את נורה גם מכיוון שהשיחה איתה אף פעם לא הייתה מעיקה,
היא לא ניסתה לחנך או לשטוף בנאומים נוסח "אמא פולנייה". היא
הייתה נותנת את דעתה בנושא ושם זה נגמר, היא הייתה משאירה המון
שטח מחשבה כאשר הוא זרוע במילותיה. אני זוכרת את נפילת המילים
כמו היו טיפות שנפלו על אדמה. עדינותה הייתה לי לדוגמא, אמנם
שתינו לא אהבנו בנות, אבל הייתה לנו הערצה מיוחדת כלפי נשים
שהצליחו בזכות עצמן, נשים אמיתיות, נכונות, שידעו לבנות את
עצמן מהבסיס, נשים חזקות שידעו לעמוד מול תקופות קשות בחייהן
ויצאו מהן כמו גדולות. נשים שלא האמינו בגורל, רק בעצמן; ונורה
תמיד הייתה אומרת ש"גורל" זה תירוץ לאנשים לשבת בחיבוק ידיים
ולהאשים את כולם מלבד עצמם בכל ה"צרות" שנופלות עליהם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פשן טי בי!!!
פשן טי בי!!!
פשן טי בי!!!
פשן טי בי!!!
פשן טי בי!!!
פשן טי בי!!!
פשן טי בי!!!
פשן טי בי!!!
פשן טי בי!!!
פשן טי בי!!!
פשן טי בי!!!
פשן טי בי!!!



מה, יש שם מלא
כוסיות ואחלה
מוזיקה!


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/6/07 10:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סרינה דורון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה