|
בשעת בוקר מוקדמת
בקרון רכבת חולפת
היא ישבה מקופלת
והסתכלה אל הים
לא אמרה לי את שמה
לא לאן היא הולכת
נתנה מבט אחרון
ויצאה לעולם
כמה יופי
כמה עצב
היא לעולם לא תדע שהייתי שלה
אך באותו הרגע
באותה שנייה
הייתי מגשים לה כל משאלה
והגשם המשיך
להתדפק בחלון
הספקתי לתת בה
רק עוד מבט אחרון
אך מראה יופייה
ממשיך עוד לרצד בראשי
לא נותן לי מנוח
לא מרפה מזיכרוני
כמה יופי
כמה עצב
היא לעולם לא תדע שהייתי שלה
אך באותו הרגע
באותה שנייה
הייתי מגשים לה כל משאלה
ומאז אותו בוקר
בכל קרון שחולף
אני מחפש את דמותה
את מראה יופייה הסוחף |
|
|
ומה עם יערות
הגשם?!
-פינקי בשבוע
הספר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.