פעם סיפרו לי שיש משקפיים מיוחדות אשר מאפשרות לך לראות אנשים,
אבל לא סתם לראות, כי את זה אפשר לעשות גם בלי משקפיים אם אין
לך בעיות ראייה, אלא לראות מבעד לעיניים של אלו העומדים מולך,
לראות את כל מה שבפנים. לאלו מאיתנו שממהרים להיגעל אז לא, לא
מדובר בדברים המגעילים שנמצאים במערכת הפנימית של הגוף.
המשקפיים מאפשרות לנו לראות את עולמו הפנימי של האדם.
ברגע ששמעתי על קיומן של משקפיים מסוג שכזה החלטתי עם עצמי
החלטה עיקשת שעלי למצוא אותן. מאחר וקצת מבאס לצאת למסע חיפוש
שכזה לבד החלטתי לקחת איתי כמה שותפים.
המסע היה קשה ומפרך, היו בו הרבה בכיות והרבה כאב עד שלפעמים
שאלנו את עצמנו מדוע אנחנו עדיין מנסים, על אף הכאב לחפש את
הפנימיות אחד של השני, להצליח להיכנס אל תוכנו, ולהבין.
אני לא זוכרת כמה זמן זה לקח, אבל לבסוף מצאנו מעין משקפיים
שכאלו, אך ברגע ששמתי אותן על עיניי לא יכולתי להבחין אם שותפי
מרכיבים אותם גם כן, יכולתי רק לקוות שגם הם כמוני סורקים כעת
את עולמי הפנימי.
היה בזה משהו מרגש, כעת הייתה לי היכולת לדעת מה עובר על
האנשים מסביבי, להבין אותם ולהיות חלק מהחיים שלהם, וגם להם
הייתה את אותה ההזדמנות כלפיי. היה מספיק רק להביט בעיניו של
אדם ולדעת הכל. לאחר זמן מה ההתרגשות עברה. לפעמים קצת כאב לי
בעיניים והורדתי את המשקפיים, לעיתים אפילו רק בשביל לבדוק אם
אחרים עדיין מרכיבים אותם.
זה נהייה יותר קשה מיום ליום, לפעמים הייתי צריכה לבהות ממש
הרבה באדם מסוים כדי להצליח לראות בברור את עולמו, ממש כאילו
המשקפיים מקולקלות. זה היה קצת מביך לבהות באדם הרבה זמן, כי
אולי הוא בכלל לא רוצה שאסתכל עליו, ואכנס לתוכו.

אני לא בטוחה, אבל אני חושבת שהקושי הזה גרם לכמה מאיתנו
לוותר, אפילו  המשקפיים שלי מונחות רוב הזמן על השידה בחדר ולא
על העיניים. וכשהם לא עליי, אני יכולה לראות בברור, וגם להרגיש
שאנשים מסביבי לא מרכיבים את המשקפיים. הם מסתכלים לי בעיניים,
ורואים אותי כפי שאני עומדת מולם, העיניים הם רק עיניים,
הפרצוף הוא רק פרצוף...
זה מה שקורה כשאנשים בוחרים לא להיות בתוכי.



23.12.06